--- סוף עמוד 49 ---
3. במקרה שבפנינו, השאלה הטעונה הכרעה היא האם היה מורגנשטרן מודע, בין אם באופן מלא ובין אם בגדר חשד ממשי, כי העסקה אותה רוקם רבינוביץ אינה אלא תרמית נועזת ומתוחכמת. המדינה מצביעה על עובדות שונות, אשר לטענתה מלמדות כי מורגנשטרן היה מודע למרמה. נפרט את האינדיקציות עליהן מצביעה המדינה ונבחן את השאלה האם יש בהן ובהצטברותן כדי לבסס את הרשעתו של מורגנשטרן מעבר לכל ספק סביר. המדינה מצביעה על כך שמורגנשטרן היה יד ימינו של רבינוביץ בארץ. עוד מצביעה המדינה על מעורבותו של מורגנשטרן במשא ומתן, כביכול, שניהל רבינוביץ מול עו"ד י' ויינרוט בשם הפטריארכיה. המדינה מצביעה גם על הריווח שהיה צפוי למורגנשטרן מהעסקאות במקרקעין במתחם הרכבת בירושלים ובבית שמש. מקובלת עליי עמדתם של חבריי, לפיה שותפות עסקית, ולוּ הדוקה, אינה מלמדת בהכרח כי שיתוף הפעולה הקיף גם פעילות עבריינית של אחד השותפים. כמו כן, ריווח צפוי מפעילות בלתי חוקית מסוימת אינו מלמד בהכרח כי המבצע היה מודע לאי החוקיות. עם זאת, נתונים אלו יש בהם כדי להצביע על כך שלמורגנשטרן היו הזדמנות ומניע להשתתף במעשה המרמה. מניע והזדמנות הם ראיות נסיבתיות, אשר יש לשקול אותן על רקע יתר הראיות (ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3), 617, 629 (1987); ע"פ 6679/04 סטקלר נ' מדינת ישראל, פיסקה 31 ([פורסם בנבו], 11.5.06)). ברי, כי לא ניתן להרשיע על בסיס ראיות נסיבתיות מסוג זה בלבד. מסקנה כי אדם יכול היה לבצע עבירה ואף להפיק ממנה תועלת, אינה שקולה בשום פנים למסקנה כי הוא אכן ביצע אותה. ראיות המצביעות על הזדמנות או על מניע אינן יכולות להיות יותר מאשר נדבך צדדי, התומך בתשתית ראייתית הכוללת גם ראיות המצביעות באופן ממוקד על מעורבות הנאשם בעבירה. במקרה דנא, קיימות ראיות נסיבתיות הקושרות את מורגנשטרן באופן ספציפי למעשה המרמה. הצטברותן של ראיות אלו יש בה, לטעמי, כדי להכריע את הכף לחובתו של מורגנשטרן.
4. נסיבה מחשידה אחת היא פנייתו של מורגנשטרן לחלפן הכספים יצחק טויב (להלן - טויב) לשם פריטת השיקים ששולמו כביכול לפטריארך. בית המשפט המחוזי קבע, כי מורגנשטרן בירר אצל טויב האם ביכולתו של האחרון לפרוט שיקים בסך 9 מיליון דולר לפני מעמד החתימה המדומה (ראו, פיסקה 260 לפסק הדין). מסקנה זו הסיק בית המשפט מהודעותיהם במשטרה ומעדויותיהם במשפט של רבינוביץ ושל טויב ומסתירות מסוימות שהתגלו בגרסתו של מורגנשטרן. מורגנשטרן טען, כי פניותיו לפטריארך לפני מעמד החתימה היו "גישושים" כלליים בקשר לאפשרות לפרוט שיקים בסכום גבוה. לטענתו, מניסיון קודם ידע שהפטריארך מעדיף כסף מזומן ועל כן הניח