רביעית, מנימוק שבהיגיון ובחיי המעשה. אין זה מתקבל על הדעת שבמפגש הראשון בין אנשים זרים לחלוטין, אשר לא החליפו מילה מימיהם, ייחתם חוזה (יהא תוכנו כאשר יהיה, קל וחומר בעניינים הנוגעים למכר מקרקעין), בלא שיקדם לכך ניהול משא ומתן על אודות תנאי ההתקשרות. ביתר שאת יפים הדברים שעה שבעלי החוזה מתגוררים בשני קצוות העולם, במרחק של כ-20 שעות טיסה והרקע החברתי (והמשפטי) של שניהם – שונה לחלוטין (ראו למשל טענות סעדה בסעיף 41 לתצהיר עדותה הראשית, הן בנוגע לטקסיות שבחתימת חוזי מכר מקרקעין בצ'ילה והן באשר לאיסור שמטיל הדין הצי'ליאני על עריכת יפויי כוח בלתי חוזר. ראו גם סעיף 40 לתצהירה נ/2). על כן, מפגשם הראשון של הנתבע עם סעדה ומשפחתה, לא היה בחודש אוגוסט 1983 כי אם בחודשים פברואר או מרס 1983.
49. הפגישה הנדונה התקיימה בביתה של אאידה (עמ' 661 שורות 28 – 30 לפרוטוקול). פרט לד"ר לניר ולנתבע, השתתפו בפגישה זו וידאד, אאידה סעדה וככל הנראה התובע 5 (עמ' 613 שורות 25 – 32 עמ' 614 שורות 1 – 10; עמ' 617 שורות 11 – 13; עמ' 663 שורות 3 – 5 לפרוטוקול). התובעת 2 לא נטלה חלק בפגישה זו (עמ' 620 שורות 18 – 19 לפרוטוקול).
על מהלך הדברים בפגישה זו, אין לנו כל ראייה מפי התובעים הזרים, לפי שהם כלל לא הזכירו את דבר קיומה בתצהירים שהוגשו. מכאן, שגם בסוגייה זו חיים אנו מעדות ד"ר לניר ומעדות הנתבע.
מפי ד"ר לניר שמענו כי נדונה בה רכישת הנכסים על ידי הנתבע (סעיף 5 סיפא לתצהיר עדותו הראשית של ד"ר לניר). בחקירתו הנגדית בעניין זה, העיד ד"ר לניר כי היה זה מפגש של היכרות שבמהלכו שוחחו אאידה והנתבע בשפה האנגלית, תוך שאאידה תרגמה ליתר הנוכחים את שנאמר. השיחה נסבה גם על עניין המכירה (עמ' 613 שורות 25 – 32; עמ' 620 שורות 22 – 23 לפרוטוקול),
--- סוף עמוד 24 ---
ולא זכור לד"ר לניר כי הנתבע הביא עימו מסמכים לחתימה (עמ' 620 שורות 26 – 27 לפרוטוקול) או כי נחתם מסמך כלשהו (עמ' 614 שורות 11 – 12, 16 – 17 לפרוטוקול).
מפי הנתבע שמענו כי פגישה זו הייתה הראשונה מבין אחדות שנערכו בביקורו הראשון בצ'ילה (עמ' 662 שורות 8 – 9; עמ' 764 שורות 6 – 7 לפרוטוקול). בפגישה זו ובאלה שבאו בעקבותיה, נדונו תנאי המכר. התמורה שנדרשה הייתה 50,000 דולר ארה"ב ובסופו של דבר הוסכם על 40,000 דולר ארה"ב (עמ' 662 שורות 32 – 33; עמ' 666 שורות 5 – 9).
תוצאת הפגישה הייתה אפוא השגתן של הסכמות (בעל פה) למכר נכסי המקרקעין, תמורת סכום של 40,000 דולר ארה"ב. זו קביעתי העובדתית אשר מבוססת על הראיות שבאו לפניי בדבר מעשי הצדדים במשא ומתן שניהלו עובר לכריתת החוזה.