67. בסיכומיו, מנה בא כוח התובעים 23 סימנים הנטענים להעיד על כך שלא חוזה מכר ניצב (עמ' 954 ואילך לפרוטוקול), ואלה הם:
"1. גמירות דעת, הצדדים מבינים על מה הם חותמים בשפה שמובנת להם.
2. ציון תאריך חתימה בחוזה, ציון תאריך שבחוזה.
3. בהירות בקשר לשאלות טכניות, איפה המסמך הודפס ועל ידי מי.
4. כל צד מיוצג על ידי עו"ד מטעמו, בייחוד בעסקה גדולה.
5. הסכם נחתם במשרד עו"ד ולא בבית.
6. הסכם נחתם ביום עסקים רגיל.
7. ... תשלום תמורה בכלל.
8. תשלום תמורה בסכום סביר והגיוני ביחס לשווי הממכר.
9. חתימה של המוכרים על קבלה שקיבלו כסף.
10. ביול המסמך לפי חוק מס בולים.
11. חתימת מש"חים, חתימת מש"חים במעמד ההסכם.
12. השגת אישור של מפקח במטבע חוץ להוצאת הכסף מישראל.
13. רישום הערת אזהרה בטאבו בגין חוזה מכר.
14. דיווח למס שבח תוך 45 יום.
15. תשלום מס רכישה.
16. תשלום מע"מ על פי דין אם זה לא דירה...
17. תצהירי זיהוי אמיתיים בזמן אמת ... אם הרישום הוא בלי תעודת זהות.
18. ייפוי כוח בלתי חוזר שמעיד על מכר ודיווח של ייפוי הכוח לרשות המיסים על ידי הנוטריון.
19. השארת חלק מהתמורה לתשלום מיסים והוצאות...
20. העברה בטאבו בפועל.
21. התנהגות מנהג בעלים.
22. אי הודעה לעו"ד סוכובולסקי שהוא קנה, אלא רק הודעה שמבקשת לקבל את התיקים בשם מייפות כוחי.
23. נוכחות של עד חיצוני, מישהו חיצוני בחוזה המכר, מזכירה, פקידה, מתמחה, נהג, מישהו חיצוני".
68. אני סבור כי האותות המרכזיים שנתקיימו בענייננו הם ראשית: גמירות הדעת והמסוימות המשתקפים, כאמור, בתוכן החוזה, אשר מעידים על הכוונה והרצון ליצור יחסים משפטיים; ושנית: התנהגות הצדדים לפני כריתת החוזה ואחריה, התנהגות שמופעֵיהַ בענייננו הם בעיקר: חתימה על מסמכים שונים על ידי התובעים הזרים (ובהם: יפויי הכוח מצד וידאד לאאידה; תצהיר של וידאד
--- סוף עמוד 31 ---
המפרט את זכויותיה בנכסים; תצהירי זיהוי; ייפויי כוח בלתי חוזרים (שגם אם אינם תקפים "נוטריונית" – הם מעידים לכאורה על כוונת הצדדים); מכתב שחרור לעו"ד סוכובולסקי), מחד גיסא והימנעות מפעולה (כגון: מפנייה אל הנתבע לבירור מה עולה בגורל דמי השכירות ומדוע הנתבע אינו מעבירם כסדרם אל סעדה, בניגוד למה שהורגלה בעבר כעולה מנספח 13 לתצהיר העדות הראשית של עו"ד הרטבי), מאידך גיסא. לא נעלמו ממני גם גילויי הדעת של הנתבע, לרבות הבתר-חוזיים, המעידים אף הם על כוונתו שהחוזה דנן יהיה חוזה מכר ולא כל חוזה אחר (כגון: הגעתו לצ'ילה שלוש פעמים לשם קידום כריתת חוזה המכר; מכתבו לעו"ד סוכובולסקי (נספח 27 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע); רישום הערת אזהרה לטובתו בלשכת רישום המקרקעין; מכירת אחד מן הנכסים כשנה לאחר הרכישה). אני סבור כי אף ללא התחשבות בביטויים החיצוניים של מעשי הנתבע וכוונותיו – ברור הוא כי סעדה ווידאד ביקשו למכור את זכויותיהן בנכסים לנתבע. אעמוד בקצרה על התנהגות הצדדים כמחזקת את הקביעה בדבר גמירות הדעת והמסויימות.