109. בענייננו, סבורני שאין צורך לפסוק בדבר התוצאה הראוייה, שכן אפילו אחמיר עם הנתבע ואפסוק כי דין ייפויי הכוח להיבטל בשל הפגם האמור – עדיין לא תהא לכך השפעה על תוקפו של חוזה המכר (נספח 10 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע). טעמו של דבר הוא כי אפילו ייפויי כוח דנן הם "דו-תכליתיים" (לאמור: מגלמים התחייבות לעשות עסקה במקרקעין וכן מהווים מכשיר
--- סוף עמוד 47 ---
להבטחת ביצוע העסקה בהיותם מקנים סמכות לשלוח לבצע פעולות משפטיות שונות. ראו פסקה 38 לעיל) – ממילא קיימא לן חוזה מכר אשר עומד בעינו ותוקפו אינו פגום כמלוא הנימה. לכל היותר בטלות ייפויי הכוח פוגמת בפן של השליחות; יאים לכאן דברים שנפסקו בע"א 283/67 הנאמנים לנכסי א' רפיח נ' מדינת ישראל, פ"ד כב (1) 124, 137 (1968), כהאי לישנא: "מתן ייפוי־כוח בלתי־חוזר אינו מעלה ואינו מוריד, שהרי כל ענין מתן ייפוי־הכוח הוא טפל לעסקה גופה. הוא בא כמכשיר בלבד לביצוע העסקה, ולשם הבטחת ביצוע ההסכם".
בכל מקרה – גם אם ניטל מייפויי הכוח הבלתי חוזרים תוקפם על פי דיני השליחות, אין הם נעקרים מן המציאות החוזית שבין סעדה ווידאד מזה והנתבע מזה. רוצה לומר: ייפויי הכוח הבלתי חוזרים תומכים במסקנה כי חוזה מכר הוא אשר נכרת בין צדדים אלה, לא חוזה לניהול המקרקעין, ומחזקים אותה.
110. לפנים מן הנדרש אניח שתוצאת הפגם אינה בטלות ייפויי הכוח הבלתי חוזרים, אלא העברת הנטל אל הנתבע להראות כי חרף הפגם – ייפויי הכוח תקפים. בהנחה כאמור, דומה כי הייתה נוטה לקבוע שהנתבע הרים את הנטל. אבאר את גישתי בקצירת האומר.
אשר לסעדה – יש לפניי ראיות מלוא החופן להוכחת העובדה שאאידה הסבירה לסעדה על אודות החוזה שעליו היא חתמה ביום 7.8.83. סעדה עצמה העידה בסעיף 9 לתצהיר עדותה הראשית כי אאידה ביצעה עבורה את ההתקשרות. סעדה אף העידה שבנוגע לנכסים דנן, היא חתמה על מה שאאידה אמרה לה לחתום (עמ' 59 סיפא ו-60 רישא. ראו גם עמ' 76 שורה 30 עד עמ' 77 שורה 4 לפרוטוקול). לא זו אף זו, לדברי סעדה, ככל הנראה אאידה הסבירה לסעדה אודות מהות החוזה, לפני החתימה עליו (עמ' 78 שורות 2 – 15 לפרוטוקול). יש בכך הודייה ברורה מצד סעדה באשר לכך שלא חתמה על מסמך אלא אם כן הסבירה לה אאידה את מהותו.
אשר לוידאד – כאן המצב פשוט יותר: אמנם סעדה לא נשאלה לגבי הסברים שניתנו לוידאד עובר ליצירת הקשר החוזי, אולם מדברי סעדה עולה כי וידאד ואאידה היו המוציאות והמביאות בעניין וכי היא לא עמדה בדרכן (עמ' 59 שורה 12 ואילך עד עמ' 60 רישא ועמ' 88 שורות 28 – 31 לפרוטוקול). יתר על כן. המעיין בהצהרת וידאד מיום 4.8.83 (נספח 14 לתצהיר הנתבע) ובייפוי הכוח הבלתי חוזר שמסרה לאאידה (נ/3), לא יתפלא לגלות בה כי וידאד ידעה היטב על דבר עסקת המכר המתרקמת, פירטה בדייקנות את זכויותיה בנכסים וכן ומינתה את ביתה – אאידה – כשלוחתה לשם כריתת חוזה מכר.