111. פגם נטען נוסף במישור החיצוני הוא העדר דיווח מצד הקונסול לשלטונות מיסוי מקרקעין על אודות חתימת יפויי הכוח הבלתי חוזרים, חרף היותם נוגעים לזכויות במקרקעין (תקנה 20 לתקנות הנוטריונים). פגם זה מצוי במישור התנהלותו של הקונסול כלפי צד ג' ולא במישור אימות החתימה. אניח כי הקונסול אכן לא מילא את חובתו זו (ראו עמ' 603 שורות 20 – 32 לפרוטוקול). מחדל זה אינו נוגע כלל ועיקר להיבט כלשהו של אימות החתימה. על כן, אין בכוחו של הפגם להביא לבטלות ייפוי הכוח (והתובעים לא הביאו אסמכתא התומכת בטענת הבטלות בשל הפגם דנן). לטעמי, לכל היותר מדובר לכאורה בהפרת כללי משמעת.
112. פגם אחרון בו יש לדון הינו העדר דיווח לשלטונות מיסוי מקרקעין. אף פגם נטען זה, אינו פגם בייפוי הכוח. סעיף 16 (ב) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג – 1963, קובע כי:
--- סוף עמוד 48 ---
"לא יהיה תוקף למכירת זכות במקרקעין או לפעולה באיגוד שהיא יפוי כוח לטובת הקונה או לפקודתו, אלא אם בנוסף להוראות סעיף קטן (א), הופקד יפוי- הכוח - או העתק ממנו שאושר על ידי נוטריון ציבורי - אצל המנהל, במקום שנקבע בתקנות, תוך שבעה ימים מיום שניתן, ואם ניתן בחוץ לארץ - תוך שלושים יום מיום שניתן".
אני סבור שאין לקבל הטענה. סעיף 16 (ב) הנ"ל מכוון עצמו להפקדת ייפוי הכוח המגלם את שתי התכליות, שעליהן עמדתי בפסקה 38 לעיל, לאמור: הפן החוזי והפן של דיני השליחות. לא זה המצב בענייננו.
יתר על כן, תכלית ההוראה היא עידוד הדיווח לשלטונות מיסוי מקרקעין, ומשנמסר דיווח כאמור מטעם הנתבע (ראו השומות נספח 15 לתצהיר עדותו הראשית של עו"ד לקפיש) – נרפא הפגם (ככל שהיה כזה).
113. לסיכום חלק זה הנוגע לייפויי הכוח הבלתי חוזרים: ככל שמסמכים אלה נועדו לשם ביצוע עסקה במקרקעין – שוב אין להם תוקף של ייפוי כוח נוטריוני, מחמת אימותם הלקוי על ידי הקונסול. עם זאת, מסמכים אלה, הקיימים במסגרת הקשר החוזי שבין הצדדים, מחזקים את המסקנה כי הקשר החוזי אשר נקשר בין סעדה ווידאד לבין הנתבע הוא למכר זכויותיהן במקרקעין לנתבע (ואף בלעדיהם – די בחוזה גופו על מנת לקבוע כי חוזה מכר הוא שנכרת בין הצדדים לו).
עוללות
114. לא התייחסתי בפסק דין זה לכל אחת ואחת מן הטענות שהועלו לפניי, הואיל ולא היה צורך בדבר על מנת לקבוע ממצאי עובדה או להסיק מסקנות. אביא דוגמאות אחדות להמחשה.
(א) לא דנתי במשקלם של תצהירי הזיהוי שמסרו עו"ד הרטבי, הגב' ברון וד"ר לניר. אכן, לא כל העובדות המופיעות בהם מדוייקות (למשל: הטענה כי סעדה רכשה את הנכסים בשנת 1929 מבעלה, עבדאללה יוסף מיטרי, אשר היה אביה של וידאד מאשה אחרת – סעיף 3 סיפא לתצהיר הגב' ברון). הטעם להימנעותי זו נעוץ בכך שלא היה בתצהירי הזיהוי כדי לקדם את ההכרעה בעניינים שבמחלוקת, מה גם שבכל הכבוד, תצהירי הזיהוי הם רובם ככולם פרי עדות מפי השמועה שממילא לא ניתן לייסד עליה ממצא.