(ב) טענות שעניינן אי תשלום התמורה מצד הנתבע בגין הנכסים. כזכור, אין אנו עוסקים בתביעה להצהרה על ביטול החוזה מחמת הפרתו בידי הנתבע בכך שלא שילם את התמורה. סוגיית התמורה הועלתה על ידי התובעים על מנת שתהווה אחד מן הסימנים לכך שלא חוזה מכר לפנינו אלא חוזה ניהול. אני סבור כי ענייננו בחוזה מכר דווקא, ולא נזקקתי לקביעות באשר לתמורה על מנת לקבוע זאת. אפילו אניח כי הנתבע לא הוכיח כי שילם את התמורה (ואיני אומר כן, שהרי אין לזקוף לחובת הנתבע את העובדה שכחלוף למעלה מ-30 שנה ממועד הכריתה, לא מצא ראיות לביצוע התשלום), גם אז לכל היותר ניתן לומר כי המסכת העובדתית שלפניי אמנם נעדרת ראייה בדבר תשלום התמורה, אך מצויים לפניי חיזוקים אחרים המאפשרים לקבוע בבטחה כי חוזה מכר הוא שנקשר, לא חוזה אחר כלשהו.
(ג) טענת ההשתק השיפוטי שהעלו התובעים לא נדונה על ידיי, בהיותה נסבה על נכס המצוי מחוץ למסגרת הפלוגתאות: הנכס ברחוב אילת 48 תל אביב (שכזכור נמכר עוד בשנת 1984). בדומה,
--- סוף עמוד 49 ---
טענות בדבר הפרת דיני הפיקוח על המטבע שייחסו התובעים לנתבע, לא נדונו על ידיי, שכן גם אם נכונות הן (ואיני קובע כך), אין בכוחן להשפיע על המסקנה בדבר "זהות" החוזה.
לא נעלם הימני ואין חולק על כך שהנתבע הפר את חובת הדיווח לשלטונות מיסוי מקרקעין ופעל רק בשנת 2009 לביצוע הדיווח. אף כאן לכל היותר ניתן היה לומר כי חסר סממן שביכולתו להצביע לכיוון של כריתת חוזה מכר; אולם, גם בהעדר סממן זה ניתן לקבוע כי חוזה מכר הוא שנכרת.
(ד) טענות המייחסות לנתבע חוסר ידע של השפה האנגלית או הערבית, למשל בשל כך שלא תירגם את המונח temporary attachment מאנגלית על דוכן העדים (עמ' 772 שורות 15 – 18 ), או בשל כך שציין בחוזה את המונח Vendor (ב"כ התובעים סבר כי זהו "רוכל") לא Seller: עמ' 675 שורות 15 – 16. ברי שאין הדבר צריך הכרעה ודי לי שאומר כי לא הונח כל בסיס המצדיק קבלת עמדת התובעים.
(ה) הטענה בדבר שווים של נכסי המקרקעין (המלמד, לשיטת התובעים, כי לא ייתכן שחוזה מכר לפנינו) פרנסה שתי חוות דעת מומחים (מר סעד וגב' קרגולה), אלא שאף נושא זה חורג מן העניינים הדורשים הכרעה: יש לפניי ראיות מספיקות לקביעה כי אכן נכרת חוזה מכר. אין בכוחן של הראיות העקיפות להביא שינוי בקביעה זו.
(ו) בעבר, טענו התובעים כי הפונט שבו הודפס החוזה כלל לא היה קיים בחודש אוגוסט שנת 1983 (סעיף 6 בעמ' 4 לבקשה מס' 86). לאור טענה זו, בין היתר, התרתי להם להגיש חוות דעת. ברם, בחוות הדעת שהוגשה, נטען כי: "הפונטים בהדפסה [של חוזה המכר] מתאימים לאותיות בעיצוב מרובע וכנראה במרווח אותיות 2.30 שקיימות גם במכונת כתיבה, הם מתאימים גם לאותיות בעלות אותו עיצוב שהוכנו להדפסה במחשב ... בהדפסות שבהסכמי המכר קיימים מאפיינים של הדפסה במכונת כתיבה ומצד שני יש בהם סדר וניקיון שמאפיינים הדפסות ממחשב" (סעיף 1 (ד) לסיכום ממצאי הבדיקות, עמ' 4 לחוות דעת הגב' גבאי מיום 9.4.13). המומחית צירפה כנספח 7 לחוות דעתה תצלומים המראים חפיפה בין הדפסת עמ' 2 לחוזה (צבע שחור) לבין הדפסה במחשב בפונט דומה (ירוק). המעיין בתצלומים יווכח לדעת כי החפיפה אינה מלאה ולכאורה די בכך לדחיית הטענה כאילו החוזה הודפס במחשב. מעדות הגב' גבאי עולה כי לא הייתה ברשותה מכונת כתיבה מכאנית בעלת פונט שבו הודפס החוזה, שבעזרתה יכולה הייתה לערוך השוואה עם החוזה דנן, והוא הדין לגבי הפונט הממוחשב (עמ' 464 שורות 15 – 19 ו-27 – 29 לפרוטוקול). לדבריה, בחוזה נספח 10 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע, ישנם סממנים האופייניים להדפסת מחשב (כגון הסדר והניקיון), אך גם סימנים המאפיינים הדפסה במכונת כתיבה (דוגמת סימון קו תחת המילים Agreement of Sale בראש החוזה: עמ' 466 שורות 15 – 18 לפרוטוקול; תיקוני כתב היד בחוזה, שאילו היה מודפס במחשב – האופן הטבעי לתיקון היה במחשב ולא בכתב יד: עמ' 465 שורות 22 – 23 לפרוטוקול). גם כאן אין צורך בקביעת ממצא בשאלה אם החוזה הודפס במכונת כתיבה או במחשב, יען כי החתימות על החוזה הן מקוריות, בעט כדורי ובדיו בצבע כחול על פי עדות הגב' גבאי (עמ' 460 שורות 4 – 5 לפרוטוקול). אין אפוא חשש שמא החתימות זויפו או שעמודי החוזה הוחלפו באחרים לאחר שנחתמו. עם זאת, לו היה צורך בכך, הייתי קובע לכל הפחות שהתובעים לא הרימו את הנטל להראות כי החוזה הודפס באמצעות מחשב ולא במכונת כתיבה.