--- סוף עמוד 50 ---
אגב, המומחית גב' גבאי העידה כי פונט מכונת הכתיבה המכאנית שבו הודפס החוזה, הוא סנטוריאל 71 (עמ' 464 שורה 31 לפרוטוקול), כך שממילא קרסה הטענה כאילו הפונט לא היה קיים בשנת 1983. הגב' גבאי לא ציינה את שם הפונט הממוחשב המקביל לפונט של מכונת הכתיבה הנ"ל.
טענות בא כוח התובעים בדבר שם הפונט ("לארה בי בולד", אם בכלל קיים פונט כאמור) ומועד בואו לעולם (שנת 2006 לפי הנטען. ראו עמ' 976 שורות 15 – 16 לפרוטוקול), נטענו בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי.
(ז) לא דנתי בשאלת קורות המשא ומתן שבין התובעים הזרים לבין התובעת 6 בחודש אוגוסט 2010. קביעות לגביו אינן משליכות על שאירע בשנת 1983. לכל היותר, התנהלות הצדדים הללו בשנת 2010, יכולה להשליך על מהימנות עדויות אלה או אחרות שלהם, אך לא נזקקתי לכך, כאמור.
115. האירועים התרחשו לפני למעלה מ-30 שנה. על כן, אך טבעי הוא שהזיכרון לגבי מלוא הפרטים המדוייקים – כהה. יש לבחון אפוא ליבת גרסתם של הצדדים, מחד גיסא ולא לתת משקל רב לאי-דיוקים עובדתיים בעניינים שוליים ומשניים, מאידך גיסא. יתר על כן, יש להיזהר בקביעת ממצאי עובדה אשר מיוסדים בלעדית על זכרונו של עד זה או אחר ואשר אין להם תימוכין כלשהם בראייה שבכתב. גם העילה לכך נעוצה בחלוף 3 עשורים ממועד ההתרחשויות. אם קיימות סתירות בין העדויות, אין מקום לצאת מהנחה א-פריורית כי עניין לנו בבקיעים המקרקרים את הגרסה כולה. כל סתירה נבחנת בפני עצמה בשים לב ליתר החומר שלפניי ותוך בחינה של השתלבות הגרסאות במרקם הראייתי הכולל. ככל שהגרסאות הנחזות להיות סותרות אינן משתלבות כאמור – קבעתי כי איני מקבלן כמהימנות.
העדים המרכזיים שהעידו לפניי, היו אלה אשר נטלו חלק ביצירת הקשר החוזי: סעדה והנתבע. סעדה הייתה כבת ½91 שנים בעת שהעידה לפניי. זיכרונה לגבי ההתרחשויות מלפני 30 שנים לא עמד לה. למשל, ובנוסף על השזור לעיל בניתוח הראיות, סעדה העידה כי זיכרונה אינו טוב (ראו למשל עמ' 34 שורות 7 – 8; עמ' 35 שורה 12; עמ' 37 שורה 22; עמ' 38 שורה 6 לפרוטוקול: "אני לא זוכרת. הראש שלי לא בסדר"; עמ' 39 שורה 1 לפרוטוקול: "יש לי זיכרון רע, זה בגלל הזיקנה, אני זקנה ואני לא זוכרת טוב"; עמ' 44 שורה 24; עמ' 59 שורה 15 ושורה 28; עמ' 77 שורה 8; עמ' 97 שורה 29; עמ' 99 שורה 1; עמ' 100 שורה 7 לפרוטוקול). יוטעם כי סעדה לא זכרה גם את החוזה שכרתה בשנת 2010 עם התובעת 6 (עמ' 81 שורות 2 – 21 לפרוטוקול) וכפרה בקבלת כספים בגינו (עמ' 81 שורות 22 – 24 לפרוטוקול). אין להתפלא על כך כל עיקר. היפוכו של דבר: אילו הייתה זוכרת כל פרט ופרט, ייתכן שהיה בכך משום עילה להיזהר בייסוד ממצא על עדותה. ברי שלא ניתן לייסד ממצא על עדותה של סעדה אם לא היה זכור לה הפרט העובדתי שבטיעון (למשל: בתצהירה טענה כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר שעליו חתמה, היה חף מפרטים, "בלנקו", אך בעדותה לא זכרה עניין זה. ראו פסקה 73 לעיל).