אגב, זיכרונה של סעדה נתגלה כבעייתי עוד לפני תחילת ההליכים. עו"ד לקפיש העיד כי כאשר פגש את סעדה בחודש אוגוסט 2010 ותיחקר אותה על אודות היתכנות קיומו של חוזה מכר בידי הנתבע, השיבה סעדה תשובות סותרות (סעיפים 28 – 29 לתצהיר עדותו המשלים של עו"ד לקפיש מיום 13.9.11 ראו גם עמ' 263 שורה 29 עד עמ' 273 שורה 32 לפרוטוקול.
יודגש כי הטענה כאילו מצבה הקוגניטיבי של סעדה היה טוב יותר בשנת 2010 – עמ' 268 שורה 19 לפרוטוקול – נטענה בעלמא ואיך ליתן לה משקל).
--- סוף עמוד 51 ---
מנגד, ניכר היה כי סעדה מזהה את חתימותיה על מסמכים שונים, כמו גם את חתימותיהם של אחרים (אאידה; וידאד) ודווקא בעניין זה אני סבור שניתן לסמוך על דבריה: החתימה היא חלק מן האדם, וודאי חתימה כשל סעדה, אשר לאורך השנים לא חל בה שינוי רב. זוהי חתימתה בשנת 1963 (נספח 2 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע):
זוהי חתימתה בשנת 1975 (מכתב מיום 7.8.75 שבנספח 13 לתצהיר העדות הראשית של עו"ד הרטבי):
זוהי חתימתה בשנת 1983 על העמוד השישי של חוזה המכר (נספח 10 לתצהיר העדות הראשית של הנתבע):
הדמיון שבחתימות ניכר לעין. אף אם ישנם ניואנסים בין החתימות הללו לבין עצמן או בין מי מהן לבין חתימה של סעדה על מסמך אחר כלשהו – עדיין אני סבור כי "טביעת האצבע" שלה ניכרת בחתימות כולן.
גם הנתבע הוא כאמור עד מרכזי. בעת ההתרחשויות היה הוא כבן 40 שנים ועל פי התרשמותי – זכרונו טוב עשרות מונים מזה של סעדה. אין ללמוד מכך שבגרסתו לא נפלו תמיהות (לדוגמה: בסוגיית תשלום התמורה. בחוזה צויין כי התמורה תשולם בש"ח – סעיף C4 לחוזה. בסופו של דבר התמורה שולמה בדולרים: עמ' 677 שורה 15 לפרוטוקול. העילה: בירור שערך הנתבע, לאחר כריתת החוזה, עם שלטונות הפיקוח על המטבע העלו שלא יוכל לבצע התשלום במט"ח – עמ' 677 שורות 17 – 32 לפרוטוקול.
מנגד, טענת הנתבע הייתה כי בדרכו לחתימת החוזה, מישראל לצ'ילה בחודש אוגוסט 1983, עבר הוא בניו יורק ונטל מן הבנק שלו שיק בנקאי בדולרים על סכום התמורה, ובו השתמש לתשלום – עמ' 679 שורה 29 ואילך עד עמ' 680 שורה 15 לפרוטוקול. ברור שהגרסאות הללו אינן עולות בקנה אחד.
לא ייתכן שלאחר כריתת החוזה ערך בירור כלשהו בנוגע לביצוע התשלום, שכן התשלום נעשה בד בבד עם כריתת החוזה בחודש אוגוסט 1983, מה גם שהוא נתבקש להכין שיק בנקאי ע"ש סעדה –
--- סוף עמוד 52 ---
עמ' 689 שורות 9 – 16 לפרוטוקול, משמע שידע מראש שזו בקשת המוכרות, כפי שגם מסתבר למקרא סעיף 40 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע).