משנחקר עו"ד לקפיש – לא עלה בידו להניח כל בסיס עובדתי שיהא בו כדי לתמוך ולו באופן הקלוש ביותר בטענות האמורות (ראו עמ' 228 – 242 לפרוטוקול). כך, למשל, ביקש עו"ד לקפיש לסמוך את עמדתו בדבר ה"מוניטין" של הנתבע בדברים ששמע מפי "עורכי דין מחזית המשפט" (עמ' 229 שורות 11 – 24; עמ' 233 שורות 23 – 24; עמ' 237 שורות 7 – 9 לפרוטוקול), אלא שעו"ד לקפיש ביכר, מטעמיו, שלא לפרט את שמותיהם ולא להביא כל מסמך המאשש את גרסתו.
טענות אלה שיוחסו לנתבע חמורות הן מאין כמותן. חוששני כי הן נועדו, בין השאר, להשחיר את הנתבע ולהציגו באור שלילי, שמא יחלחל הדבר אל תוך תת-תודעתו של בית המשפט וישפיע עליו בבואו לפסוק את הדין. אני דוחה טענות אלה שהעלה עו"ד לקפיש בסעיפים 2 – 13 לתצהיר עדותו המשלים מיום 13.9.11 (ואין ללמוד מכך שאני מאמץ טענות אחרות שהועלו בתצהיריו).
שינוי חזית מותר
23. מלכתחילה, נסב כתב התביעה על שני ייפויי הכוח הבלתי חוזרים. הסעדים שבעמוד 2 לכתב התביעה נתבקשו בנוגע לייפויי כוח אלה בלבד. רק בהמשך הדרך העלו התובעים טענות אף כלפי חוזה המכר (שהעתקו צורף לכתב ההגנה ולתגובה לבקשת הסעד הזמני), לרבות תוכנו ושאלת חתימותיהן של סעדה ווידאד המופיעות עליו. התובעים לא עתרו לתיקון כתב התביעה על מנת להעלותן במסגרתו. עילתה הנטענת של חשייה זו, היא שדבר קיומו של החוזה נתגלה להם רק לאחר הגשת התביעה.
טעם זה אינו מדוייק כל צרכו. המעיין בתצהיר ביטול ייפוי כוח של סעדה (נספח ה' לתצהירו המשלים של עו"ד לקפיש מיום 27.3.11), יגלה כי בסעיף 7 (ד) שבו נאמר כדלקמן: "אני מודיעה בזאת כי ... אני מבטלת בזאת את חתימתי על מסמך המתיימר מיום 8.8.83 להיות כמתן או כמכירת הנכסים לעו"ד עלס דוברונסקי ו/או לצד שלישי":
--- סוף עמוד 11 ---
שמע מיניה: סעדה ידעה (בחודש אוגוסט 2010) על חוזה המכר (מחודש אוגוסט 1983), שאחרת – מה טעם היה בהצהרה על ביטולו? ואם תמצי לומר כי דבריה אלה של סעדה מכוונים רק לביטול ייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 8.8.83, אף אני אשיבך כי סעיף 7 (ה) לתצהירהּ האמור של סעדה, מתייחס מפורשות לביטול ייפוי הכוח הבלתי חוזר:
מכאן מסקנתי כי קיומו של חוזה המכר לא נסתר מעיני התובעים עובר להגשת התביעה; לפיכך, משלא עתרו לסעד כלשהו בגינו – היה מקום לסבור כי הטענות כלפי החוזה הן בגדר הרחבת חזית, שאין לשעות לה. בא כוח הנתבע חזר והתנגד (בין היתר) להרחבת חזית זו.