הצדדים אף אפשרו חילוט הערבות הבנקאית שנתנה החברה למנוח אם לא ניתן היתר בנייה בתוך 24 חודשים ממועד שינוי הייעוד, מסיבות התלויות בחברה.
--- סוף עמוד 28 ---
לא הונחה לפני כל תשתית עובדתית על-ידי המבקשים להוכחת הטענה שהסכם הקומבינציה, כשלעצמו, הופר על-ידי החברה.
משנת 1994, מועד חתימת הסכם הקומבינציה, ועד שנת 1998, מועד עריכת "הפרוטוקול", זיכרון-דברים פייגנבאום וזיכרון-דברים דרור, ואף עד שנת 1999, מועד חתימת הסכם הוויתור, הסכם רכישת המשרדים והסכם 1999, לא העלו המבקשים כל טענה כלפי החברה ואוקן בקשר לביצועו של הסכם הקומבינציה. ניתן להניח שכל הצדדים היו מודעים לעובדה ששינוי ייעוד מייעוד חקלאי לייעוד למגורים אמור לקחת זמן רב, כפי שגם אישור תכנית בניין עיר וקבלת היתר בניה, ולכן, הצדדים לא נשאו עמם כל מטענים שליליים זה נגד זה והמבקשים לא סברו שקיימת הפרה של הסכם הקומבינציה עד אותו שלב.
אמנם בסיכומיו (סע' 6), טוען ב"כ המבקשים שהסכם הקומבינציה הופר בשל אי תשלום היטל ההשבחה על ידי החברה, אך לטענה זו אין כל זכר בכל פניה שנעשתה על ידי המבקשים לחברה בתקופה הרלוונטית וניתן להניח שאם אכן הייתה הפרה של ההסכם – הפרה לה ייחסו המבקשים חשיבות – היה הדבר בא לידי ביטוי בכתובים.
ניתן, אם כך, לקבוע, שהסכם הקומבינציה לא הופר כל עת שהיה בתוקף ואין לקבל טענה הנוגעת להפרתו.
(ג) החלפת הסכם הקומבינציה בעיסקת חליפין
כפי שצוין לעיל, בשנת 1998, ביקשו המבקשים מהחברה ומאוקן להמיר את שירותי הבניה שהתחייבה החברה להעניק על יתרת הזכויות של המנוח, בתמורה מיידית וויתור על יתרת הזכויות. אוקן הסכים לבקשה. לבקשה זו היה רקע קודם. המבקשת הייתה בהליכי גירושין והייתה מעוניינת להפריד רכושה מרכוש בעלה דאז. ויודגש בנקודה זו שבין המבקשת לבין אוקן היו יחסים חבריים, טובים ומבוססים על אמון רב.
הצדדים חתמו במאי 1998 על מסמכים המתעדים שוני זה, ובמרץ 1999 נחתמו החוזים הרלוונטיים. במסגרת זו רכשה החברה ומימנה דירה עבור בעלה לשעבר של המבקשת (תמורת 160,000 דולר) ושילמה למבקשת 120,000 דולר.
יודגש בנקודה זו שעוד טרם שנחתמו המסמכים הנדרשים העביר אוקן כספים למבקשת על חשבון התמורה העתידית – ורק כשהגיע למצב בו התקשה להעביר כספים הועלתה ההצעה שחלק מהתמורה יומר לזכויות במשרדים.
--- סוף עמוד 29 ---
לית מאן דפליג שהמשרדים לא נבנו עד המועד שנקבע בהסכם רכישת המשרדים, היינו, 30.6.00. לעומת זאת, החלק הכספי שבהתקשרות זו בוצע גם בוצע. ניתן לקבוע אם כך שהחברה הפרה את התחייבותה ככל שהיא נוגעת להסכם רכישת המשרדים ואליו בלבד, אלא שכאן מתעוררת השאלה: האם שלושת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים לבין החברה בשנת 1999 (הסכם הוויתור, הסכם 1999 והסכם רכישת המשרדים) מהווים חוזים נפרדים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו או שמדובר בעיסקה אחת שפוצלה על-ידי הצדדים מטעמי מיסוי (או מטעמים אחרים) – למספר עסקאות.