חוזה הכולל מספר חיובים נפרדים, שלכל אחד מהם תמורה נפרדת כך שהוא עומד בפני עצמו, הוא חוזה שניתן להפרדה לחלקים כמשמעו בסעיף זה. חלקי החוזה הניתנים להפרדה צריכים ללבוש צורת תניה, או מערכת תניות, היכולה לעמוד על רגליה היא, ואינה שלובה בקיום ההתחייבויות שמבקשים להשאיר על כנן. אם אין מדובר ביחידה שלמה הניתנת להפרדה, אין בידי מבקש הביטול אלא הברירה לבטל את החוזה כולו. (ע"א 3541/98 די וורולי סיאני הנדסה (1990) בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, פד"י נו(4) 145, 156; ע"א 677/87 אברהם רויטר נ' מורצקי בנימין בע"מ, פד"י מג(4) 853; ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה, תשנ"ה) 557).
מבחינת חומר הראיות עולה באופן ברור שניתן במקרה דנן להורות על ביטול חלקי, דהיינו, ביטול הסכם רכישת המשרדים בלבד. הסכם זה, הגם שהוא מהווה חלק בלתי נפרד מעיסקת החליפין, מהווה פלח ברור ומוגדר, ונכללות בו הוראות מפורשות הנוגעות לסעדים בגין הפרתו: כך, למשל, נקבע בסע' 17 שאם לא יתקבל היתר בנייה למשרדים עד 15.10.99 תהא המבקשת רשאית להודיע על ביטול הסכם רכישת המשרדים והחברה תשיב לה את התמורה; כן נקבע פיצוי מוסכם בגין הפרה בשווי של 150,000 דולר, וכן נקבע צורך בערבות בנקאית. אוקן עצמו ערב אישית להתחייבויות החברה על-פי הסכם זה. בהסכם זה נקבעה תמורה מוגדרת ואין כל קושי לכאורה להורות על ביטולו של הסכם רכישת המשרדים בלבד, כביטול חלקי, מכוח סעיף 19 הנ"ל.
--- סוף עמוד 32 ---
אדגיש בנקודה זו שהמבקשת עצמה לא עשתה שימוש בזכות הביטול הנתונה לה בסע' 17 להסכם רכישת המשרדים והמתינה משנת 2000 עד שנת 2002 כדי לפעול בכיוון ביטולו. יתכן שהסיבה להתנהגות זו של המבקשת נעוצה באותם יחסים ידידותיים וטובים שהיו בינה לבין אוקן. אמנם בתובענה צוין רק שהמבקשים רחשו אמון לאוקן (סע' 20), אך בחקירת המבקשת נתגלתה תמונה רחבה יותר.
הסתבר שמבלי שהיה קיים ביניהם סיכום מפורש (אף לא נטען שהיה סיכום כלשהו), סברה המבקשת שאוקן שילם לעו"ד יעקב ברטלר ז"ל עבור ייצוגה (עמ' 18 שורות 22-26 לפרוטוקול ישיבת 9.12.03); המבקשת ניגשה בעצמה לרואה-החשבון של אוקן וקיבלה ממנו נתונים (עמ' 28 לפרוטוקול ישיבת 9.12.03); המבקשת קיבלה מאוקן סכומים נוספים שלא באו לידי ביטוי בתצהירה. למשל, אוקן שילם את מס הרכישה בגין המשרדים בסך 24,000 דולר ואת מס הרכישה בגין הדירה בסך 5,000 דולר (עמ' 29 לפרוטוקול); וכפי שכבר הזכרתי לעיל, אוקן החל לשלם למבקשת סכומים על-חשבון העיסקה עוד לפני שנחתמו ההסכמים הפורמאליים במרץ 1999; אוקן גם היה זה שהפנה את המבקשת לגפני (עמ' 44 לפרוטוקול ישיבת 9.12.03), וכפי הנראה מעורבותו לא הסתכמה בעריכת ההיכרות ביניהם בלבד.