עופר אמר לי בהתחלה שהוא רכש את המשרדים. אלן אמר לי שהוא ועופר עומדים לחתום חוזה.
ש. האם אמרת את זה לכונס הנכסים?
ת. לא." (עמ' 30 שורות 15-26 לפרוטוקול ישיבת 9.12.03)
--- סוף עמוד 34 ---
גפני הפנה את המבקשת לבא-כוחו, עו"ד יצחקי, ובאמצעותו היא קיבלה השבה של מס הרכישה ששולם בגין עיסקת רכישת המשרדים, בסך 24,000 דולר (עמ' 30, שורות 3-4 לפרוטוקול). המבקשת אומנם טענה בחקירתה שלא חתמה על תצהיר ביטול העיסקה, אך כיצד זה קיבלה החזר של מס השבח מבלי לבטלה? רק לה הפתרונים.
עוד התגלה בחקירת המבקשת שעו"ד יצחקי ערך הסכם בינה לבין גפני (מש(3)/1), שלפיו מכרה המבקשת לגפני את זכות התביעה נגד עו"ד יעקב ברטלר ז"ל בגין רשלנותו הנטענת בהבטחת זכויותיה במשרדים ובמקרקעין, בתמורה ל-50% מהסכום שיתקבל מעו"ד יעקב ברטלר ז"ל ו/או מחברת הביטוח שלו ו/או מכל זכות שתתקבל מהחברה ו/או מאוקן כשיפוי, וכתוצאה מתביעה שתוגש, לרבות זכויות בניה (סע' 2 להסכם). בסעיף 4 להסכם שנמחק בעט, ושנרשם מעליו בעט: "מבוטל סעיף 4", נכתב:
"לעופר שמורה הזכות להמיר את זכות התביעה של אתי, בהסכמתה, בשטחים מבונים בבנין שיבנה על גבי קומת המסחר על פי מפתח שיוסכם בין הצדדים."
מקובלת עלי בהקשר זה טענת ב"כ שולץ שלפיה הסכם זה מגלה את הסיבה האמיתית העומדת מאחורי הגשת התובענה: גפני ביקש לרכוש את המבנה בזול מכונס הנכסים, ולשם כך היה עליו לשכנע את המבקשת לבטל את עיסקת רכישת המשרדים ואת הערת האזהרה שהייתה רשומה מכוחה (במאמר מוסגר יצוין, שהערת האזהרה שנרשמה לטובת המבקשת עודנה רשומה במרשם (נסח מיום 16.3.04 צורף כמוצג מש/5(7)), ומכאן שגם בגין הוויתור הלכאורי על זכותה במשרדים – לא עשתה המבקשת כל ויתור אמיתי, וזכותה מכוח ההערה עדיין שרירה וקיימת). כדי להפיס את דעתה, הבטיח גפני למבקשת שהיא תזכה במשרדים לאחר שירכוש את המבנה. אלה הם הדברים, כפי שעלו מחקירת המבקשת:
"ש. בחקירה הקודמת העדת שעופר הציע לך עיסקה במהלכה הוא ישתלט על הבניין ויתן לך משרדים משרדים בבניין.
ת. אלן אמר שאני לא אתנגד, כי אותו אחד שקנה ממנו גם לא התנגד, למרות כל עורכי הדין שהוא הביא. אלן אמר לי לא להתנגד כי אם עופר יקנה אני אקבל את המשרדים. אלן יאפשר לעופר לקנות את זה בזול ואם אני אתנגד, המחיר יעלה. זה שלא התנגדתי, זה בעקבות כל הסיפור הזה. זו לא היתה עיסקה." (עמ' 108 לפרוטוקול ישיבת 31.3.04)