בשלב זה של התפתחות האירועים אכן עמדה המבקשת בפני שוקת שבורה. אלא, שאין בכך כדי לגרוע מהתנהלותה הקלוקלת לכל אורך הדרך, כפי שנחשפה לעיל. שיאה של התנהלות זו בהגשת התובענה דנן כלפי עו"ד יעקב ברטלר ז"ל, כלפי שולץ, כלפי עו"ד מוזס וכלפי עו"ד תורג'מן – הכל על לא עוול בכפם, כפי שעוד יבואר בהמשך.
גפני, לעומת זאת, למותר לציין, אינו צד לתובענה דנן. ובנקודה זו ראוי להדגיש את שציינתי לעיל, שגפני הוא לקוחו של עו"ד רסקין והוא שהביא את המבקשים אל עו"ד רסקין. כן ראוי להזכיר שמי ששולט בהליך משני צידיו של המתרס, הלכה למעשה, הוא גפני, שמחזיק ייפוי כוח לפעול בחברותיו של אוקן, וזכאי ל-50% מהשלל שתעלה המבקשת בחכתה, ככל שתעלה בהליכים שתנקוט נגד עו"ד ברטלר. זו הרי גם הסיבה לאדישותו של אוקן לגבי תוצאות ההליך. היא עולה בקנה אחד עם אינטרס המבקשים, ועם האינטרס של גפני. אין צורך להוסיף פרשנות בנקודה זו, שהרי העובדות מדברות בעד עצמן.
--- סוף עמוד 37 ---
על בסיס הסכם גפני-דרור נחתם, ביום 19.4.02, הסכם שכר הטירחה הראשון בין המבקשים לעו"ד רסקין (מב/2), ובו מוסרים לו המבקשים את ייצוגם בהליכים המשפטיים נגד עו"ד יעקב ברטלר ז"ל בלבד. עו"ד רסקין אף פנה במכתב התראה לעו"ד יעקב ברטלר ז"ל, והודיע על כוונת מרשתו להגיש תביעה נגדו.
כחודש לאחר מכן, ביום 22.5.02, חתמו המבקשים עם עו"ד רסקין על הסכם שכר-טרחה המחליף את ההסכם הקודם (מב/3). במסגרת הסכם זה מסרו לו המבקשים את ייצוגם בתביעה לביטול ההסכמים.
הסכמי שכר הטירחה מבטאים למעשה את הכוונה האמיתית העומדת מאחורי ההליכים שנוקטת המבקשת בשמה ובשם המנוח. הוא מעוניין להיפרע סכומי כסף מעז' עו"ד יעקב ברטלר ז"ל. מלכתחילה הייתה כוונה לתבוע רק אותו – ובהמשך, במחשבה שניה, סברה המבקשת (על סמך ייעוץ משפטי) שעדיף לפעול בדרך של ביטול החוזים קודם ואח"כ בדרך של תביעה כספית. הדגש המושם בסיכומי ב"כ המבקשים על התנהלותו של עו"ד ברטלר (עמ' 3-18) אך מחזק ומחדד מסקנה זו.
(ה) הפעלת זכות הביטול
סעיף 20 לחוק החוזים קובע כהאי לישנה:
"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה."
הלכה היא כי התשובה לשאלה מהו "זמן סביר" כמשמעו בסעיף זה נגזרת מן הנסיבות הקונקרטיות (ע"א 760/77 בן עמי נ' בנק לאומי, פד"י לג(3) 567, 575), כשהשיקול המנחה בעניין זה הוא שינוי מצבו של הצד השני לרעה (ראה: ד' פרידמן ונ' כהן חוזים (כרך ב', תשנ"ג) 1101).