כמו כל זכות – גם את ברירת הביטול יש להפעיל בתום לב (עיין למשל: ע"א 2643/97 שלמה גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פד"י נז(2) 385, 400). אין לאפשר למתקשר להמתין פרק זמן מופרז, ולבחור אם להפעיל את ברירת הביטול כשנוח לו (השווה: פרידמן וכהן, לעיל, 1105). אם חלף פרק זמן סביר באופן שנפגע הצד שכנגד או שנפגעים צדדים שלישיים – תישלל זכות הניפר לבטל את החוזה. ניתן לראות אפוא בדרישה לבטל את החוזה תוך פרק זמן סביר משום קונקרטיזציה של עקרון תום הלב.
--- סוף עמוד 38 ---
בענייננו חרגו המבקשים מגדר הזמן הסביר למשלוח הודעת הביטול. למרות שבהסכם רכישת המשרדים (סע' 20) נקבע שתאריך מסירת המשרדים יהיה לא יאוחר מיום 30.6.00, ושהמבקשת ידעה כי המבנה עתיד להימכר במסגרת כינוס נכסים (הכונס פנה אליה במאי 2001 (סע' 4 לבקשת הכונס, נספח "יז" לתובענה)) – היא לא נקפה אצבע באותה עת כדי להתנגד למכר או לפעול לביטול ההסכם. הודעת הביטול נשלחה רק כשנה מאוחר יותר, ביום 30.4.02, משנוכחה המבקשת שלא תוכל לזכות במשרדים עצמם. משאלה הנסיבות – יש לראות בניסיון לבטל את ההסכם משום חוסר תום לב. המבקשת ישבה על הגדר במטרה לראות אם יצלח ניסיונה לקבל את המשרדים לידיה, כפי שהבטיח לה גפני, כשהיא יודעת שהם נרכשו על-ידי שולץ – שעלול להיפגע מכך. אין לקבל ניסיון זה, ובית המשפט לא ייתן לו את ידו.
(ו) על הרושם שהותירה עדות המבקשת לפני
לאחר הדברים האלה, ואם לא די בהם, ראוי להקדיש פרק נפרד לרושם הקשה שהותירה עלי עדות המבקשת בבית המשפט.
המבקשת, שניסתה להציג את עצמה ואת אביה כאנשים תמימים שנפלו קורבן למעשה מרמה מחושב, נמנעה מלחשוף בפני בית המשפט את התמונה העובדתית המלאה. ואדגיש, כי המנוח עצמו, לדעתי, אכן היה איש תמים, אך גם הוא לא נפל קורבן לכל מעשה מרמה. בחקירתה, עשתה המבקשת ככל יכולתה כדי להסתיר את האמת – אך ללא הועיל. כשעסקינן בסעד הצהרתי, הלוא הוא סעד מן היושר שבשיקול דעת, הלכה היא שעל הבא בשערי בית המשפט לגלות את הרובד העובדתי הרלוונטי במלואו, ואי גילוי עובדות מהותיות בתובענה מהווה טעם מספיק לדחייתה (ראה: א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 469 והאסמכתאות המובאות שם).
המבקשת דיברה ללא הפסק על דוכן העדים, באופן שלא ניתן היה לעצור השטף ולשלוט בדיון. היא התחמקה במופגן מלהשיב לשאלות. ב"כ המשיבים נאלצו לחזור שוב ושוב על שאלותיהם אך המבקשת נמנעה מלהשיב. למרות זאת, קרסו כליל חלקים ניכרים מגירסתה ובמספר מקרים היא אף נתפסה באי אמירת אמת ברורה וחדה. כך, למשל, כשנשאלה המבקשת אם הסכמתה עם גפני הועלתה על הכתב – היא השיבה בשלילה, ורק כשרוענן זיכרונה היא "נזכרה" בהסכם שנחתם (עמ' 109 לפרוטוקול (מש/ 1/3). כך גם באשר לפגישתה עם עו"ד יצחקי: תחילה טענה שגפני לקח אותה לעו"ד רסקין, ורק משהתגלה ההסכם, מש(3)/1, היא נזכרה שקודם לכן עברו במשרדו של עו"ד יצחקי (עמ' 105 לפרוטוקול). לגבי הסכם רכישת המשרדים, מיום 24.3.99, טענה המבקשת שהיא לא טרחה לקרוא אותו לפני שחתמה עליו, אך "שכחה" לציין שחתמה על ההסכם יומיים קודם לכן, בנוכחות אוקן והמבקש, ואישרה את השינויים שנעשו בחוזה שנחתם מחדש ביום 24.3.99 בחתימה ידה. המבקשת גם הסתירה את העובדה