--- סוף עמוד 650 ---
בגלל מורכבות היחסים שבין בני-הזוג, אלא גם משום שבינתיים, לאחר שבית-המשפט המחוזי גזר את הדין, בני-הזוג התגרשו. בנסיבות המקרה זהו שיקול חשוב. לפיכך אנו מחליטים, פה אחד, לקבל את הערעור לגבי העונש ולקבוע שהמערער ירצה עונש של שנתיים מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי.
13. לסיכום, הערעור על ההרשעה יידחה, אך הערעור על העונש יתקבל במובן זה שהמערער ירצה עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנתיים ומאסר על-תנאי לתקופה של שנתיים.
השופט מ' חשין
הלבטים חוזרים אליי ונאחזים בי מפעם לפעם. שלושה יושבים אנו לדין, ואחד מחבריי למושב נתפש לספק ומבקש לזכות נאשם בדינו, בין זיכוי מוחלט בין זיכוי מן הספק. ואילו אני, אין ספק סביר בלבי כי בפסק-הדין המונח לפנינו לביקורת – פסק-דין שבו החליט בית-משפט קמא להרשיע נאשם בדינו – לא נפלו לא פגם ולא סירכה. והשאלה חוזרת ומנקרת בי: האם הספק המקנן ומכרסם בלבו של חברי, הוא-עצמו, אין די בו – בו ובגרורותיו – כדי להטיל מום, ולו מום-זעיר, בשכנוע שנשתכנעתי ביני-לבין-עצמי כי בדין פסק בית-משפט קמא את אשר פסק? הוא שאמרתי: הלבטים חוזרים אליי ונאחזים בי כל אימת שנחלקים אנו בדעותינו. כך בכל מקרה וכך בענייננו-שלנו.
תשובה לקושיה זו נמצאה לי בזמנה, ועד-כה לא נמצאה לי טובה הימנה. אמרתי על-כך בע"פ 6251/94 בן ארי נ' מדינת ישראל [19], בעמ' 107:
"...כל שופט הוא לעצמו, והכרעה כי יכריע במשפט תהיה ההכרעה משוכה מלבו שלו וממצפונו שלו".
ובהמשך (שם, בעמ' 108):
"[]שופט הוא לעצמו. הנה כי כן, העובדה שחברי למותב נתפס לספק שמא לא עבר נאשם אותה עבירה שבגינה עומד הוא לדין לפנינו, אין בה – לעצמה – כדי לעורר אף בי ספק; אסור לו לספק שידבק אף בי אך באשר חברי נתפס לו. ספק שאחז בחברי אינו ספק שניתן להעבירו – כמות שהוא – מלב אל לב, ממצפון אל מצפון, ויהא חברי גדול ממני, חכם ממני, ותיק ממני, מנוסה ממני. זה, אפשר, אי-תלותו של שופט במובנו העמוק של המושג, אי-תלותו של שופט בינו לבינו".
--- סוף עמוד 651 ---
ועוד אמרתי במקום אחר (בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו [20], בעמ' 593):
"שופט, כל שופט לעצמו, הוא פרש בודד בערבות החוק והמשפט. אכן, לעולם יהא לבו של שופט פתוח לשמוע את דעת הזולת, להאזין לקולות מקרוב ומרחוק, ואולם העובדה שזולתו סובר כך ולא אחרת, באשר היא, אסור לה שתשפיע על שיקול-דעתו, ויהא אותו זולת מורם ונישא ככל שיהיה (הכל, בכפוף להוראות דין מפורשות כהוראת התקדים המחייב)".