מניתוח הדברים המובא לעיל עולה כי גם טענתו של המבקש באשר להעדר יריבות - דינה להדחות. ראשית, כתב התביעה מייחס למבקש חבות אישית על בסיס היותו מעוול במשותף יחד עם המשיבות הפורמליות. שנית, כתב התביעה מייחס למבקש חבות אישית
--- סוף עמוד 10 ---
בגין ביצוע עוולות בנזיקין כגון בעילות של תרמית, גניבת עין (המוגדרת כעוולה נזיקית בסעיף 11 של חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999), גרם הפרת חוזה, גזל ,רשלנות והטעיה. שלישית, כתב התביעה מייחס למבקש חבות באופן אישי בגין הפרת זכויות יוצרים של המשיב במאמרים ובכתבות שחוברו על ידו. האפשרות לחייב אישית נושא משרה בתאגיד בגין הפרת זכויות יוצרים נדונה אף לאחרונה על-ידי בית המשפט העליון בע"א 9678/05 חברת בתימו בע"מ ואח' נ' ARRABON-HK-limited ואח' ([פורסם בנבו], ניתן ביום 03.08.08), שם נקבע כי עילת התביעה בגין הפרת זכויות יוצרים דומה במהותה לעוולה נזיקית והיא אף מוגדרת ככזו בסעיף 52 של חוק זכות יוצרים התשס"ח-2007. לפיכך אין מניעה להטיל אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד בגין הפרת זכויות יוצרים.
ה. סיכום
אני סבור כי ניתוח הדברים המפורט לעיל מוביל למסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשתו של המבקש לסילוק התובענה על הסף, ולפיכך דינה של בקשה זו להידחות.
בנסיבות הענין אני פוסק כי על המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בגין בקשה זו בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.
בנימין ארנון
ניתן היום, ב' טבת תשס"ט, 29 דצמבר 2008, בהעדר הצדדים.