אמנם לא למותר לומר, כי בסופו של יום, אם מתברר בדיעבד כי אכן היה מקום לסילוק על הסף, ניתן לפצות על זאת - במידה רבה למצער - בהשתת הוצאות. ראוי להביא כאן מדברי ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 120 בעמ' 106, כי כללי סדר הדין "הם כללים עם 'נשמה'. על בית המשפט מוטל התפקיד לעמוד על משמעותם ולהפעיל את שיקול דעתו בהתחשב ברעיונות שעמדו ביסוד התקנתם (אם היו כאלה), במטרותיהם ובתפיסות היסוד של השיטה המשפטית, לרבות (אך לא רק) באופיה החוקתי של זכות הגישה למערכת השיפוטית". דברים אלה ראוי שיהיו לנגד עינינו בהתמודדות עם אתגרי
--- סוף עמוד 4 ---
סדרי הדין. [ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו, 4.6.2007)].
11. בהתאם להלכה הנוהגת, עלי לבחון שתי שאלות:
האם יש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית?
האם המבקשת חייבת להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים, כל עוד לא הוכרעה טענתה המקדמית?
12. טרם אדרש לשאלות אלו אציין את הבעייתיות העולה מהבקשה כלשונה. המבקשת מדגישה כי ההפניות בבקשתה הן לצורך הבקשה בלבד ואין בהן משום הסכמה לתוכן הדברים ואילו בסיום הבקשה, בסעיף 27 מוסבר היעדר התצהיר (הנדרש בהתאם לתק' 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) בכך שכל העובדות בבקשה עולות מכתבי הטענות והמצורפים לכתב התביעה. באופן דומה מכחישה המבקשת בתשובתה גם את האמור בתגובת המשיבה. למעשה, המבקשת תומכת את טענותיה בבקשה על ה"עובדות" בכתב התביעה – "עובדות" אשר טרם התבררו במסגרת ההליך ולמעלה מזאת אף המבקשת עצמה לא מסכימה לקבלן. אם כן, מדובר בבקשה שלא גובתה בתצהיר (ודי בכך לדחותה) אשר נסמכת על עובדות אותן היא עצמה מבקשת לדחות ובמרכזה מחלוקת עובדתית, ולא מחלוקת משפטית בלבד.
13. בבחינת התנאי הראשון - התרשמתי, מבלי לקבוע מסמרות, כי סיכוייה של הבקשה לסילוק על הסף להתקבל אינם מצדיקים את הפעלת החריג לכלל. בעניין זה יש לזכור שההלכה קובעת שסילוק על הסף הינו סעד קיצוני אשר בית המשפט ינקוט בו במקרים חריגים [ראו פס' 11 לעיל והאסמכתאות שם; רע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין, תק-על 97(2), 174; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית), עמ' 138]. יודגש, קביעה זו נכונה אך לסיכויים של בקשות לסילוק מבחינת אופיין ומהותן, אין בכוונתי לדון בסיכויי טענת ההתיישנות (כאשר למעשה אין המבקשת מציגה מסכת עובדתית לתמוך בבקשתה) שהיא לב ליבה של הבקשה ואין בקביעה זו להשפיע על העלאת הטענה בהמשך ההליך [ראו והשוו ת"א (ת"א) 19187-03-12 ולדמן נ' דביר, פס' 11 (פורסם בנבו, 17.8.2014)]. יתרה מזאת, ניתן לראות בקביעה זו כקביעה למעלה מן הצורך, הן מן הטעם הדיוני שעסקינן בבקשה שהוגשה ללא תצהיר והן מן הטעם שהתנאים להפעלת החריג להלכת בובליל הם מצטברים והמבקשת לא עמדה בתנאי השני כפי שיוצג להלן.