14. בענייננו, כוונת הצדדים כפי שהיא באה לידי ביטוי בהסכם היא השיקול שמכריע את הכף לטובת אי-מינוי בורר במקרה דנא. בהסכם בעלי המניות נקבעו שני מנגנונים שונים להסדרת מערכת היחסים בין בעלי המניות. הראשון, עניינו במצב שבו הצדדים מביעים רצון להיפרד זה מזה (סעיף 15 להסכם בעלי המניות). השני, במצב שבו הצדדים שואפים להסדיר מחלוקות שנתגלעו ביניהם ולהמשיך את פעילותם המשותפת (סעיף 16 להסכם בעלי המניות). כפי שקבע בית המשפט המחוזי, סלע המחלוקת בין הצדדים נסוב סביב אופן הפעלת מנגנון ההיפרדות. הדברים עולים מפורשות גם מפרוטוקול הדיון מיום 11.12.2019, בו בא-כוח המבקשת אמר בזו הלשון: "לשאלת בית המשפט, מה הסעדים שאתם מבקשים מהבורר או מבית המשפט, אני משיב שיקבעו מנגנון היפרדות בין הצדדים מכוח הסכם בעלי המניות, מפנה להסכם. אנחנו רוצים היפרדות" (ההדגשה אינה במקור – ד.מ.). אם כן, מינוי בורר לצורך הסדרת היפרדותם של הצדדים, במקום שימוש במנגנון מעריך השווי אותו קבעו הצדדים לצורך זה, יחתור תחת הסכמת הצדדים (ראו: עניין תור עולם, בעמ' 627).
15. נוכח הקביעה שאין למנות בורר מתייתר הצורך לדון במעמדם של טלי והחברה ביחס להסכם בעלי המניות ובשאלה האם קיימת בין הצדדים יריבות מתוקף הסכם זה.
הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בתשלום הוצאות בסך של 5,000 ש"ח הן למשיבים 3-1 יחדיו והן למשיבה 5.
ניתנה היום, ב' באייר התש"ף (26.4.2020).
ש ו פ ט