החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הנשיא א' אורנשטיין) בהפ"ב 68166-03-19 מיום 16.12.2019, במסגרתו נדחתה בקשת המבקשת למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות או החוק).
הרקע לבקשה
1. ביום 25.6.2015, הצדדים התקשרו ביניהם בשלושה הסכמים להסדרת בעלות וניהול משותפים של משיבה 5, שהיא חברה העוסקת בניהול מתחם אירועים בתל אביב הידוע בשם "East TLV" (להלן: החברה). במסגרת ההסכם הראשון מכרה משיבה 1 (להלן: טלטא) 40% ממניותיה בחברה, כך שהבעלות במניות החברה התחלקה כדלהלן: טלטא המשיכה להחזיק ב-31% מהמניות; המבקשת ב-30% מהמניות; משיב 3 (להלן: שרון), בן זוגה של משיבה 2 (בעלת השליטה בטלטא; להלן: טלי) המשמש כמנכ"ל החברה, ב-29% מהמניות; משיבה 4 (להלן: חברת חני חן) ב-10% הנותרים של המניות (לשם הנוחות, טלטא, שרון וטלי יכונו להלן: המשיבים).
ההסכם השני הוא הסכם אשר נחתם בין בעלי המניות (להלן: הסכם בעלי המניות). במסגרת הסכם זה נקבעו הוראות שונות באשר ליחסים שבין בעלי המניות. בין היתר, בסעיף 15 להסכם נקבע כי לטלטא ושרון הזכות לרכוש את מניות המבקשת וחברת חני חן בחלוף שנה ממועד חתימת ההסכם, בכפוף לבירור שייערך על ידי מעריך שווי, שיחשב את שווי אחזקותיהן בחברה (להלן: מנגנון הרכישה). בסעיף 16 להסכם נקבע מנגנון ליישוב סכסוכים בין בעלי המניות, לפיו אם יתעוררו מחלוקות בין הצדדים יש לבררן בהליך גישור. אם הגישור לא יתקיים או לא יצלח, "כל הסכסוכים בין בעלי המניות בכל עניין הקשור לפעילותם המשותפת בחברה ו/או להוראות הסכם זה" יתבררו במסגרת הליך בוררות.
ההסכם השלישי הוא הסכם למתן שירותי ייעוץ על ידי המבקשת לחברה (להלן: הסכם הייעוץ).
2. בין המבקשת לבין המשיבים והחברה נתגלעו חילוקי דעות, וביום 31.10.2017 הודיעה החברה למבקשת על הפסקת התקשרותה עם המבקשת לפי הסכם הייעוץ. לטענת המבקשת, בעקבות זאת החברה עברה להתנהל באופן בלעדי על ידי שרון, ללא מעורבות מצדה. עוד טענה המבקשת כי החברה מתנהלת באופן שפוגע בזכויותיה ותוך קיפוחה, לרבות מתן דיווח כוזב ביחס לרווחיה המוצהרים, איסור כניסה למתחם האירועים לנושאי המשרה מטעמה, תשלום כספים בעודף לספקים שונים ועוד.
3. על רקע האמור ועל יסוד הקבוע בהסכם בעלי המניות, עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות. החברה טענה כי יש לסלק את הבקשה נגדה על הסף. ראשית מאחר שהיא אינה צד להסכם בעלי המניות, ושנית משום שלשיטתה טענות המבקשת באשר לפגמים בניהול החברה אינן עניין לבירור במסגרת הליך בוררות, שמטרתו תיווך בין בעלי המניות. טלי טענה גם היא שיש לדחות את הבקשה נגדה על הסף משום שהיא כלל אינה צד להסכם בעלי המניות. המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה מאחר שלא קיים סכסוך של ממש בין הצדדים.
ביני לביני, הפעילו המשיבים את המנגנון הקבוע בסעיף 15 להסכם בעלי המניות לרכישת מניותיה של המבקשת על ידם.
4. בדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי ביום 11.12.2019, המבקשת הבהירה שהסעד המבוקש על ידה הוא פירוד בעלי המניות. עם זאת, טענה כי אין מקום לנקוט בהליך של מינוי מעריך שווי בהתאם למנגנון שבהסכם בעלי המניות, שכן לעמדתה ספרי החברה אינם משקפים את המציאות, ויש למנות בורר אשר יברר את מצבה הנכון של החברה. המשיבים טענו מנגד כי אין מניעה למנות מעריך על פי המוסכם שיפעל כנהוג במקרים מעין אלה.
5. בפסק דינו מיום 16.12.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למינוי בורר. נקבע כי דין הבקשה בכל הנוגע לטלי ולחברה להידחות על הסף, משום שהן אינן צד להסכם הבוררות ואינן נמנות על בעלי המניות. כן נקבע כי במסגרת הליך בוררות מכוח הסכם בעלי המניות אין מקום לדון בפגמים שנפלו לטענת המבקשת בהתנהלות החברה, שכן אין בין הפגמים הנטענים לבין המחלוקת שבין בעלי המניות דבר. בית המשפט ציין כי המבקשת יכולה לנקוט בהליך מתאים לבירור טענותיה נגד החברה ונושאי המשרה בה בנפרד מהליך הבוררות המבוקש.
6. בית המשפט קבע עוד כי לשם הפירוד המבוקש בין בעלי המניות, אין מקום למנות בורר ויש לפעול על פי המנגנון הקבוע בהסכם בעלי המניות על ידי מעריך שווי. מינוי בורר עלול לגרום לליבוי המחלוקת בין בעלי המניות חלף שימוש מושכל במנגנון הפירוד הקבוע בהסכם בעלי המניות, שהינו עדיף לאור העלויות הגבוהות הכרוכות בקיום הליך בוררות והעמקת השבר ביחסים שיתלווה אליו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.
טענות הצדדים
7. המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט בדחיית הבקשה ככל שהיא נוגעת לחברה ולטלי משום שהן אינן צד להסכם בעלי המניות. לשיטת המבקשת, החברה מחויבת לתניית בוררות מפורשת המפורטת בסעיף 17 להסכם בעלי המניות הקובע כי גם החברה מהווה צד להסכם. נטען כי ניתן לצרף להליך בוררות צדדים שאינם חתומים על ההסכם במישרין, והחלטת בית המשפט בעניין זה אינה מנומקת די הצורך. כמו כן, מחלוקות בין בעלי מניות עשויות להיות גם ביחס לניהול החברה, ואין להחריג אותן במקרה זה מהמחלוקות שניתן לדון בהן בהליך הבוררות, לאור לשונה של תניית הבוררות בהסכם בעלי המניות. עוד טוענת המבקשת כי קיומה של אפשרות לנקוט בהליכים אחרים אינה שיקול רלוונטי לאי-אכיפת תניית בוררות מוסכמת, שכן תכליתה של תניית הבוררות היא שמוסד הבוררות ישמש כדרך חלופית ליישוב סכסוכים.
8. באשר להפעלת מנגנון רכישת מניות המבקשת חלף מינוי בורר, טענה המבקשת כי הפעלתו כפופה אף היא לתניית הבוררות. בית המשפט שגה כאשר קבע כי הבורר אינו מוסמך לדון באופן היפרדות בעלי המניות וכי בהתאם להסכמות הצדדים הדבר נתון באופן בלעדי למנגנון של רכישת המניות. בהקשר זה ציינה המבקשת כי בורר יכול להכריע כי היא זו שתרכוש את החברה ולא המשיבים. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט בהביאו בחשבון את החשש מליבוי המחלוקת ועלויות הליך הבוררות כשיקולים לדחיית הבקשה למינוי בורר.
9. המשיבים בתשובתם טענו כי דין הבקשה להידחות. לטענתם, המבקשת לא הצביעה על קיומם של טעמים ממשיים למינוי בורר, כאשר היא אף הבהירה במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי כי אין לה רצון לקבל כל סעד אחר מלבד היפרדות. המבקשת מעולם לא ביצעה פניה מוקדמת למשיבים כנדרש לפי סעיף 8(ב) לחוק הבוררות, וגם לא קיימה את חובתה החוזית לנסות לפתור את ה"מחלוקות" בתום לב. כך, המבקשת כלל לא פירטה מהם הנושאים העומדים ב"מחלוקת" – גם כשהתבקשה לעשות זאת על ידי החברה במכתביה – וגם לא ניסתה להביא לפתרון אותן "מחלוקות", בדרך של כינוס ישיבת דירקטוריון החברה או כינוס אסיפת בעלי המניות בחברה במסגרתן ניתן היה להעלות את הנושאים הדרושים בירור. המבקשת כלל לא הצביעה על קיומו של סכסוך אמיתי בין הצדדים המצדיק מינוי בורר, כאשר כל טענותיה הכלליות הן טענות נגד החברה בלבד ולא נגד בעלי המניות החתומים עימה על הסכם בעלי המניות. גם אין מקום לפרשנות המבקשת כי לבורר שימונה תהיה מוקנית הסמכות להחליט אם לטלטא ושרון עומדת הזכות לרכישת מניות המבקשת בהתאם למנגנון הקבוע בהסכם המניות. פרשנות זו נוגדת את לשונו הברורה של הסכם בעלי המניות, על פיה לטלטא ושרון זכות ברורה לרכישת מניות המבקשת. טענה זו גם לא הוזכרה במסגרת ההליך לפני בית המשפט המחוזי ודינה להידחות אף מטעם זה לבדו. בצדק גם קבע בית המשפט המחוזי כי דינה של הבקשה למינוי בורר להידחות בקשר לטלי בשל היעדר יריבות, נוכח העובדה שהיא אינה צד להסכם בעלי המניות ואינה חתומה עליו. על אף העובדה שהיא בת זוגתו של שרון ומחזיקה במניות טלטא, אין בכך כדי ליצור יריבות בינה לבין המבקשת. זאת מעבר לכך שהמבקשת לא הביאה שום נימוק ענייני המצדיק ביצוע "הרמת מסך" לצורך צירופה של טלי להליך כבעלת מניותיה.
10. החברה טענה אף היא כי דין הבקשה להידחות. לשיטתה, המבקשת הגישה בקשה למינוי בורר על סמך טענות שנטענו כלפי החברה, ולבסוף הודיעה בעצמה כי המחלוקת העומדת על הפרק נוגעת לדרכי ההיפרדות של בעלי המניות. משכך אין כל עילה למינוי בורר. בקשת המבקשת אף חותרת תחת היסודות העומדים בבסיס עקרונות הממשל התאגידי, ועשויה להכשיר פניות מצד בעלי מניות לבתי המשפט שעה שהנושאים העומדים לדיון כלל לא הועמדו לבחינתם של מוסדות החברה. מעבר לכך, צדק בית המשפט בקבעו כי החברה כלל אינה צד להסכם בעלי המניות (וממילא להסכם הבוררות), והבקשה לא מגלה כל עילה למינוי בורר ביחס לחברה. טענת המבקשת כי צירופה של החברה נדרש בהתאם להוראת סעיף 17 להסכם בעלי המניות הקובע כי החברה תהא צד להסכם, לא רק שהועלתה לראשונה רק במסגרת תגובת המבקשת לתשובת החברה לבקשה למינוי בורר, אלא שהחברה כלל לא אשררה את ההסכם לאחר שנכנס לתוקף ולא נערך כל שינוי בתקנון בהתאם להסכם. אף אם הדבר היה נעשה, הרי שאין באמור כדי להוות הסכמה מצד החברה להיות צד לבוררות בין בעלי המניות, כאשר הוראת סעיף 16 להסכם בעלי המניות, בה נקבעה תניית הבוררות, קובעת כי הסכסוך עליו חלה תניית הבוררות הוא בין בעלי המניות בלבד.
דיון והכרעה
11. לאחר שעיינתי בטענות המבקשת ובתגובות הצדדים לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
12. כלל הוא כי רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות לא תינתן אלא במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק ומניעת עיוות דין (ראו: רע"א 1376/19 דהן נ' חברי קבוצת הרכישה "יונייטד שרונה" נציגות הקבוצה (27.2.2019)). זאת ועוד, החלטה על מינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק נמצאת בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה הדנה בעניין, והלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בו אלא במקרים בהם נפלה טעות מהותית או טעות בהפעלת החוק (ראו: רע"א 8710/15 שדות נפט חיפושים (1992) נ' אייזנברג (11.7.2016) (להלן: עניין אייזנברג); רע"א 10603/08 יצחק נ' חברת "פסגת ההלכה בע"מ", פסקה 13 (10.3.2009)). הבקשה שלפנַי אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין ואינה מצביעה על עיוות דין המצדיק התערבותה של ערכאה זו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. יתר על כן, גם לגופו של עניין לא מצאתי כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט.
13. לפי סעיף 8(א) לחוק הבוררות, בעניין בו הוסכם מראש על ידי הצדדים כי במקרה של סכסוך העניין יידון בהליך בוררות, רשאי בית המשפט למנות בורר אם לא נתמנה בורר לפי ההסכם. לצד זאת, ישנם מקרים בהם אין למנות בורר על אף קיומו של הסכם בין הצדדים, כאשר על הנימוקים לדחיית בקשה למינוי בורר להיות כבדי משקל, מפורטים ומבוססים (רע"א 9649/09 משה בן דוד חברה לבנין בע"מ נ' עיריית חיפה, פסקאות 36-34 (3.5.2010) (להלן: עניין עיריית חיפה); ע"א 614/79 המשרד הלאומי לתיירות נ' תור עולם בע"מ, פ"ד לד(4) 617, 626 (1980) (להלן: עניין תור עולם); עניין אייזנברג). בין השיקולים למינוי או אי-מינוי בורר יש להביא בחשבון את החשיבות שבמימוש כוונת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם; היתרונות הגלומים בקיום הליך בוררות – הן מבחינת הצדדים והן מבחינת המערכת השיפוטית כולה; ואת האינטרס הציבורי הרחב, כגון החשיבות הציבורית בבירור הסכסוך בין כותלי בית משפט (עניין עיריית חיפה; רע"א 10723/05 אי.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע"מ נ' גבאי, פסקה 6 (30.3.2006); רע"א 1877/04 באמונה חברה לניהול נאמנות והקדשות בע"מ נ' הנהלת בתי הדין הרבניים (19.6.2005)).
14. בענייננו, כוונת הצדדים כפי שהיא באה לידי ביטוי בהסכם היא השיקול שמכריע את הכף לטובת אי-מינוי בורר במקרה דנא. בהסכם בעלי המניות נקבעו שני מנגנונים שונים להסדרת מערכת היחסים בין בעלי המניות. הראשון, עניינו במצב שבו הצדדים מביעים רצון להיפרד זה מזה (סעיף 15 להסכם בעלי המניות). השני, במצב שבו הצדדים שואפים להסדיר מחלוקות שנתגלעו ביניהם ולהמשיך את פעילותם המשותפת (סעיף 16 להסכם בעלי המניות). כפי שקבע בית המשפט המחוזי, סלע המחלוקת בין הצדדים נסוב סביב אופן הפעלת מנגנון ההיפרדות. הדברים עולים מפורשות גם מפרוטוקול הדיון מיום 11.12.2019, בו בא-כוח המבקשת אמר בזו הלשון: "לשאלת בית המשפט, מה הסעדים שאתם מבקשים מהבורר או מבית המשפט, אני משיב שיקבעו מנגנון היפרדות בין הצדדים מכוח הסכם בעלי המניות, מפנה להסכם. אנחנו רוצים היפרדות" (ההדגשה אינה במקור – ד.מ.). אם כן, מינוי בורר לצורך הסדרת היפרדותם של הצדדים, במקום שימוש במנגנון מעריך השווי אותו קבעו הצדדים לצורך זה, יחתור תחת הסכמת הצדדים (ראו: עניין תור עולם, בעמ' 627).
15. נוכח הקביעה שאין למנות בורר מתייתר הצורך לדון במעמדם של טלי והחברה ביחס להסכם בעלי המניות ובשאלה האם קיימת בין הצדדים יריבות מתוקף הסכם זה.
הבקשה נדחית אפוא. המבקשת תישא בתשלום הוצאות בסך של 5,000 ש"ח הן למשיבים 3-1 יחדיו והן למשיבה 5.
ניתנה היום, ב' באייר התש"ף (26.4.2020).
ש ו פ ט