על רקע האמור עותרת המבקשת לברר את טענותיה במסגרת הליך בוררות וכקבוע בהסכם בעלי המניות.
--- סוף עמוד 3 ---
6. המשיבים לרבות החברה דוחים את טענות המבקשת. לדידם מדובר בטענות כלליות, מוכחשות ושאין בהן ממש. לעמדתם נמצאים המבקשת ובעלי מניותיה בקשיים, הם נתנו לה הלוואה אך זו לא נפרעת כסדרה והמחאה חוללה באי פירעון והוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. למבקשת, כך נטען, סכסוך עם צדדים אחרים ובהם חני חן בקשר לאולם אירועים בחדרה שלגביו מתנהלים הליכים משפטיים.
עמדות הצדדים
7. המבקשת עותרת למינוי בורר בהתאם לסעיף 8 לחוק הבוררות ועל יסוד הקבוע בהסכם בעלי המניות.
8. החברה טוענת שיש לסלק את הבקשה נגדה על הסף, וזאת משתי סיבות: הראשונה, היעדר יריבות מאחר שהחברה אינה צד להסכם בעלי המניות. השנייה שאין בסיס עובדתי ומשפטי לצירופה להליך, בין היתר מאחר שטענות המבקשת באשר לפגמים בניהול החברה, אינם עניין לבעלי המניות ולבירורם במסגרת הבוררות אלא עניין למוסדות החברה ובכללם הדירקטוריון.
9. טלי טוענת אף היא שדין הבקשה נגדה להידחות על הסף, מכיוון שאינה צד להסכם בעלי המניות.
10. המשיבים טוענים שיש לדחות את הבקשה מאחר שאין סכסוך של ממש בין הצדדים שיש בו כדי לפתוח בהליכי בוררות. נטען כי מטרתה של המבקשת היא למכור את מניותיה למשיבים במחיר מופקע ועל רקע זה יצרה המבקשת סכסוך מלאכותי.
11. המבקשת משיבה לטענות כי החברה היא צד להסכם בעלי המניות לפי סעיף 17.1 להסכם המניות, ולחלופין נטען שמדובר בצד ראוי שניתן לצרף להליכי הבוררות. באשר לטלי נטען שהיא צד ראוי ודרוש לבוררות מאחר שהיא בעלת השליטה בטלטא, זוגתו של בליש ונציגת המשיבים והחברה. זאת ועוד, לטענת המבקשת אף ישנן עילות להרמת מסך נגד המשיבה 2 מסיבות שונות שפורטו בתשובתה.
12. יוער כי במהלך ההליכים הפעילו המשיבים את המנגנון לרכישת מניותיה של המבקשת על ידם, הקבוע בסעיפים 15.8-15.1 להסכם בעלי המניות ושעליו אפרט בהמשך.
13. חני חן לא הגישה תגובה ולא התייצבה לדיון שהתקיים במעמד הצדדים.
דיון במעמד הצדדים
14. לאחר שהליך גישור לא צלח, התקיים ביום 11.12.19 דיון במעמד הצדדים, בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם ולאחר שניסיון להביא לידי הסדר שייתר את הצורך בהליך לא הסתייע. ב"כ המבקשת התבקש על ידי בית המשפט לציין בפתח הדיון מהם הסעדים משלל הסעדים שהועלו בבקשה,
--- סוף עמוד 4 ---
שאותם יתבקש הבורר להעניק למבקשת. מדברי ב"כ המבקשת עולה שהסעד שנדרש הוא למעשה פירוד של בעלי המניות לאור המבוי הסתום שאליו נקלעה החברה, כך לעמדת המבקשת וכי יתר הסעדים שנטענו בבקשה באו, כך נטען, להוות רקע לבקשה למינוי הבורר. עוד נטען שאין מקום לנקוט בהליך של מינוי מעריך לשווי המניות לשם הפירוד, מנגנון שקיים בהסכם בעלי המניות, שכן לעמדת המבקשת ספרי החברה אינם משקפים את המציאות וכך שמעריך לא יוכל להוציא תחת ידו הערכת שווי נכונה ויש למנות בורר אשר יקבע את הדרוש לשם קבלת מצבה הנכון של החברה.