דיון:
הפרת הסכם הזיכיון:
12. טענת התובעים היא כי הנתבעת הפרה את הסכם הזיכיון עמם, הפרה יסודית, בכך שלא עמדה בהתחייבותה למועד פתיחת הקפה עד ליום 1.9.16.
הנתבעת הכחישה הבטחה שכזו וטענה כי לא התחייבה למועד ספציפי והדבר היה ידוע לתובעים.
13. על מנת להכריע בשאלת הפרת החוזה בראש ובראשונה יש לבחון האם קיימת התחייבות מצד הנתבעת למועד פתיחת בית הקפה בנכס הספציפי.
ככל שהתשובה תהיה חיובית יהיה צורך לבחון האם הנתבעת הפרה את ההתחייבות.
14. התובעים לא הפנו להוראה בהסכם הזיכיון המלמדת על התחייבות הנתבעת למועד הנטען כמועד לפתיחת בית הקפה או כי בית הקפה ייפתח בנכס הספציפי שהקמתו התעכבה.
מעיון בהסכם הזיכיון לא נמצא אזכור כלשהו להתחייבות מצד הנתבעת למועד שבו אמור היה להיפתח בית הקפה. להיפך, סעיפי ההסכם הרלבנטיים מתייחסים להתחייבויות של הזכיין, דהיינו התובעים, לעמוד בלוחות זמנים לצורך פתיחת בית הקפה.
ראו לעניין זה סעיף 6 עוסק בהתחייבות של הזכיין לפתוח את בית הקפה בתום ביצוע עבודות ההתאמה של הנכס, אך לא יאוחר מיום תחילת הפעילות כהגדרתו בסעיף ח' לנספח התנאים המסחריים. ואולם גם סעיף ח' לנספח לא נוקב בתאריך ולמעשה נראה כי גם התובעים לא התחייבו לתאריך ספציפי.
15. התובעים אף לא הפנו להוראה המחייבת את הנתבעת "לספק" לתובעים את ה"נכס" שבו אמור להיפתח בית הקפה. אף בעדותו, כשנשאל על כך, התובע 1 לא הפנה להוראה בהסכם המחייבת את הנתבעת למצוא את הנכס, אך הוא טען כי הצדדים נדברו בעניין ואלמלא היה אתר להקמת בית הקפה לא היה מתאמץ לקיים את ההסכם (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 30-28).
מנגד נציג הנתבעת, מר אייל אליהו (להלן: "אייל") שלל בעדותו שהסכם הזיכיון כולל את הנכס הפיזי (בפרוטוקול עמ' 11 ש' 22-21). עדותו בעניין זה לא נסתרה ולמעשה היא מתיישבת עם העולה מהסכם הזיכיון כמפורט לעיל ומהגדרת הזכויות המוקנות לתובעים בהסכם הזיכיון.
ראו גם סעיף 5 להסכם הזיכיון המאפשר לתובעים התקשרות ישירה עם משכיר.
16. לאור כל האמור עד כה, ההתחייבות הנטענת לפתיחת בית הקפה במועד מסוים ובנכס הספציפי אינה מעוגנת בחוזה הכתוב.
17. יחד עם זאת, אין חולק בין הצדדים כי ברקע הדברים התקיים ביניהם דין ודברים בנוגע לנכס שנועד להיות בית הקפה ובהתנהגותם הסכימו הצדדים לכרוך את פתיחת בית הקפה עם הקמת הקניון וניהול בית הקפה בנכס הספציפי. אין גם חולק בין הצדדים כי הנתבעת הייתה אמורה לחתום על הסכם השכירות עם הבעלים של הנכס מר ג'מיל מבאריקי (להלן: "ג'מיל").
השאלה היא האם ניתן לראות בכך התחייבות מצד הנתבעת למועד פתיחת בית הקפה במועד הנטען בנכס האמור?
18. מעדויות התובעים עצמם עולה כי ידעו היטב שקניון שפרעם טרם הוקם וכי הנכס שבו התעתדו לפתוח את בית הקפה למעשה טרם נבנה.
אמנם בתחילת עדותו התובע 1 להציג תמונת מצב לפיה היה שיח לגבי מבנה קיים (בפרוטוקול עמ' 5 ש' 13-7), וטען כי שכשחתם על ההסכם התכוון לקניון שהיה בנוי (בפרוטוקול עמ' 5 ש' 30-29). אולם בהמשך השתנתה גרסתו והוא אישר שדובר על החלקה הריקה ושכל השיחות היו לגבי שטח לא בנוי (בפרוטוקול עמ' 6 ש' 3-1). כך גם עלה מעדות התובע 2, אשר העיד כי אמור לו שמתחילים לבנות קניון (בפרוטוקול עמ' 9 ש' 8-7), ומעדות התובע 3 שהעיד שכשחתמו על ההסכם הייתה במקום "אדמה" וכי ראה אותה לפני חתימת ההסכם (בפרוטוקול עמ' 10 ש' 15-13 וש' 19-18).
19. זאת ועוד, עולה מגרסתם של התובעים כי היו מעורבים בתהליך ההשכרה של הנכס. התובעים אישרו שהכירו את ג'מיל ונפגשו אתו. בחלוף חצי השנה הנטענת, במהלך ינואר 2017 ביקרו התובעים במקום ושלחו משם צילום של השטח ואף צורף תמליל שיחה של התובע 1 עם ג'מיל המעיד על ידיעתו ומעורבותו בכל הקשור בהשכרת הנכס.
20. התובעים לא טענו כי הנתבעת הציגה בפניהם איזשהו מסמך המתייחס לצפי סיום הבנייה, היתר בנייה, תכניות או כל אסמכתא אחרת לגבי מועדי הבנייה ואין חולק כי היה ידוע להם לאורך כל הדרך שלא נחתם הסכם שכירות בין הנתבעת לג'מיל.
21. מעבר לעדותם, התובעים ביקשו להסתמך על תמלילי שיחות מוקלטות המלמדות לדידם על התחייבותה של הנתבעת למועדים ספציפיים.
מתמליל השיחה בין התובע 1 לאייל שסומן ת/2 אשר התקיימה כשנה לאחר חתימת הסכם הזיכיון עולה כי באותה העת הבניה של הקניון כבר החלה ונראה כי שני הצדדים ניזונים ממידע שמוסר להם ג'מיל. התובע 1 מדווח שג'מיל אמר לו שהבנייה תסתיים עד סוף השנה ויכול להיות שעוד קודם לכן, ואילו אייל משיב שג'מיל אמר לו שהבנייה תסתיים בחודש מאי. באותה שיחה טוען התובע 1 בפני אייל שדובר על חודש ספטמבר אולם ברור מהשיחה כי אייל לא הבטיח מועד קונקרטי למסירת הנכס. גם בהמשך השיחה כשהתובע מבקש מאייל התחייבות לתאריך, אייל אינו מתחייב אלא מבקש שהתובעים ימתינו והוא יעביר להם חוזה חתום תוך שבועיים.
בשיחה בין התובע 1 לג'מיל מחודש מאי 2017 שסומנה ת/1 מעדכן התובע 1 את ג'מיל שהם מחפשים זכיין. בניסיון לברר עם ג'מיל צפי לסיום הבנייה, התובע 1 פרט בפני ג'מיל את המועדים שהובטחו למסירת הנכס. ג'מיל הכחיש התחייבות למועדים אלה, וטען שהתחייב לחודש ינואר ויש לו עוד שישים ימים למקרה של תקלה. מהאמור בשורות 16-14 עולה בבירור כי התובע 1 מודע לכך שג'מיל לא התחייב לתאריך מסוים בפועל וג'מיל מאשר זאת ואומר שהיו מגמות ולא היה משהו סופי.
22. לא שוכנעתי כי תמלילי השיחות מחזקים את גרסת התובעים. מתוכן השיחות עולה בבירור כי שני הצדדים ניזונים ממידע שמוסר ג'מיל. אין כל אמירה בשיחות המלמדת כי לנתבעת יש שליטה כלשהי על תהליך הבנייה או קידומו. נראה כי השיח בין הצדדים נועד לברר התכנות המשך ההתקשרות נוכח העיכוב בהתחלת הבנייה. אולם אין בשיחות אינדיקציה להתחייבות למסירת הנכס בתאריך ספציפי אלא להיפך ניכרת התלות בגורם שלישי, ג'מיל, שהוא מקור המידע בכל הנוגע לתהליך הבנייה.
23. זאת ועוד, בתמליל השיחה שסומן ת/1, התובע 1 מבקש מג'מיל שיגשר בין הצדדים אם יקרה משהו. דהיינו ג'מיל אמין על התובע 1. יחד עם זאת באופן לא מוסבר התובעים לא מצאו להביא את ג'מיל להעיד מטעמם. אין לי ספק כי עדותו של ג'מיל הייתה יכולה לשפוך אור על השתלשלות המשא ומתן עם הנתבעת להשכרת הנכס וללמד לגבי התכנות ההתחייבות לגבי מועד פתיחת בית הקפה בהינתן הצורך לבנות את הנכס. העובדה כי ג'מיל לא הובא לעדות מטעם התובעים מעמידה את התובעים בבחינת מי שנמנעו מהבאת ראיה רלבנטית שאילו הובאה הייתה פועלת כנגדם ומחזקת את גרסת הנתבע (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי (תש"ע-2009)1889; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(4)651 (1991); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4)595 (1990)).
24. לאור גרסאות הצדדים נראה כי בהתנהגותם הסכימו לכרוך את פתיחת בית הקפה עם הקמת הקניון. התובעים הם שביקשו לפתוח בית קפה בשפרעם ואף טענו כי רצו את המיקום מתוך היכרותם עם האוכלוסייה (בפרוטוקול עמ' 9 ש' 3-1).
איני מוציאה מכלל אפשרות כי במסגרת המשא ומתן בין התובעים לנתבעת, ביקשו לדעת מתי צפוי להיבנות הקניון וייתכן אף כי אייל נקב בזמן כפי שטען התובע 1. אולם בנסיבות בהן היה ידוע לכל הצדדים שטרם החלה הבניה של הקניון, שהקרקע אינה בבעלות הנתבעת והשליטה על תחילת הבניה אינה בידיה, טרם נחתם הסכם שכירות לגבי הנכס והנתבעת ניזונה לגבי תהליך הבניה מאותו מקור שהתובעים ניזונים ממנו, כלומר ג'מיל, לא ניתן להתייחס לכל מועד שננקב על ידי הנתבעת, אלא כאל הערכה ולא כהתחייבות קונקרטית לאותו מועד.
יש לזכור גם כי לא נטען ולא הובאה אינדיקציה שהנתבעת קשורה באיזשהו אופן בבניית הקניון. כך שבמבחן הסבירות, ספק רב שצד רציונלי יסכים להתחייב על אירוע שאינו בשליטתו. אי לכך, גרסת התובעים בדבר התחייבות הנתבעת למועד ספציפי שבו ייפתח בית הקפה במבנה הספציפי, אינה סבירה ואינה מתיישבת עם הגיונם של דברים ולכל היותר ניתן לומר כי מדובר בציפייה משותפת של צדדים אך אין מדובר בהתחייבות קונקרטית של הנתבעת.
25. לאור האמור לעיל, לא עלה בידי התובעים להוכיח את ההתחייבות הנטענת מצד הנתבעת.
אי לכך לא ניתן לזקוף לחובתה הפרת הסכם, ועל כן אני סבורה כי התובעים לא היו רשאים לבטל את ההסכם מפאת הפרתו ואין הם זכאים לפיצוי בגין הפרת ההסכם.
בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך, אציין כי ככל שהתובעים סברו כי מדובר ברכיב כה משמעותי להסכם בין הצדדים שהפרתו יסודית, יש לתהות מדוע לא טרחו להעלות התחייבות זו על הכתב ולהסדירה בהסכם בין הצדדים.
פגמים בכריתת החוזה
26. התובעים טענו בכתב התביעה כי הנתבעת נקטה בדרך של הטעיה וגניבת עין וכי התעשרה על חשבונם שלא כדין. התובעים לא חזרו במפורש על טענות אלה בסיכומיהם, אך משתמע מטיעוניהם כי הם מייחסים לנתבעת הטעייה בעצם החתימה על הסכם הזיכיון עמם לפני החתימה על הסכם השכירות לגבי הנכס, ובנקיבת מועדים לגבי המועד בו ייפתח בית הקפה. לכן לא מצאתי כי הטענות נזנחו.
27. הנתבעת טענה בסיכומיה כי גרסת התובעים שההסכם פגום הואיל ונחתם טרם חתימת הסכם שכירות מהווה הרחבת חזית וכי לא הובהר כיצד היה בכך כדי לפגום בכריתת החוזה. כאמור, טענת הנתבעת היא שהתובעים נקלעו לסכסוך משפחתי וחיפשו תירוץ להתנער מההסכם.
28. אקדים ואומר כי במסגרת טיעוניהם התובעים לא פירטו כדבעי את טענותיהם ככל שהן נוגעות לפגמים בכריתת החוזה. יחד עם זאת, כאמור, טענות אלה משתמעות מתוך הטיעונים שהועלו בתצהיריהם ובסיכומיהם. על אף הקושי בכך שהדברים לא נטענו מפורשות תוך התוויית המסגרת המשפטית הנכונה להם, הנתבעת נתנה מענה בתצהיר מטעמה ובסיכומיה לכל טענות התובעים, ומשכך אין מדובר בהרחבת חזית ואיני סבורה כי יהיה בדיון בטענות כדי לפגוע בזכות מהותית של הנתבעת. על כן אני מוצאת לבחון הטענות במסגרת המשפטית הראויה להן.