99. על כן ובמצב זה דחיית התביעה תביא למצב שבו ישארו שני הצדדים במצב של "אין מוצא" ומי שיפגע מכך יותר היא התובעת, שזכויותיה לא מומשו עד היום. ניכר כי הנתבע לא רק שאדיש לכך אלא ייתכן שמבחינתו, שעה שהמניות הינן בשליטתו בפועל: הוא משתמש בהן, הן מצטרפות למניות שקובעות כי הוא שולט בחברה, לא חולקו דיבידנדים בחברה, הוא מקבל כשכר כנושא משרה והוא אינו משלם לתובעת את תמורתן של המניות - הוא מרוויח
--- סוף עמוד 23 ---
מתוצאה זו של "אין מוצא". בכך לא רק שהנתבע אינו מקיים את חובותיו הבסיסיות על פי ההסכם אלא שהוא אף מפר אותן.
100. יתרה מכך, בחינה מדוקדקת ומעמיקה של טענות הנתבע מעלה כי הוא אינו חפץ בביצוע ההסכם על פי לשונו אלא סבור כי יש לקיים פרשנות דינמית להסכם על פי האופן שהוא סבור שראוי לממש ולבצע את ההסכם:
· הנתבע טוען כי למרות שבהסכם נקבע כי זכויות התובעת בחברה נקבעות לפי: "15% מסך המניות המוחזקות ע"י האיש בחברה באותה עת יפדו", על התובעת לקבל שווי של 15% בלבד מסך המניות שהוחזקו על ידו בשנת 2009 ובהתאמה לאחזקותיו היום. לשיטתו של הנתבע פרשנות נכונה הינה כי אחוז המניות המגיע לתובעת כעת – ועוד ביתר – הוא 3.7% ממניותיו בלבד. התובע לא התייחס לכך שבהסכם הגירושין, הצדדים לא קבעו כל מנגנון של ירידה או עליה באחוז המניות. האחוז שצויין בהסכם המגיע לתובעת לא השתנה לפי החלופות השונות ולא נקבעו קריטריונים להפחתה או עליה באחוז המניות המגיע לתובעת לפי חלוף הזמן, שווי החברה, הגדלת/ הקטנת אחזקותיו של הנתבע בחברה או הבחנה בין החלופות השונות (בין אם המימוש בהנפקה, או ברכישה על ידי הנתבע או על ידי צד ג'). הנתבע לא התייחס כי ההסכם קובע בלשון מפורשת אחוז קשיח של "15% מסך המניות המוחזקות ע"י האיש" כפי שיהיו "באותה עת" של פידיון המניות.
· הנתבע טוען כי למרות שבהסכם נקבע כי זכות הסירוב הראשונה של הנתבע לרכוש את מניות התובעת הינה בהתייחס לחלופה השניה של הערכת השווי בשנת 2010, זכות זו ממשיכה לחול בכל מצב גם לאחר שהתובעת תמצא צד ג' שירכוש את מניותיה. בלשונו של ההסכם לא מופיעה חלופה של זכות סירוב ראשונה נמשכת לנתבע גם במצב של מכירת המניות על ידי התובעת לצד ג'. לשון ההסכם קובעת: "לא עשה האיש שימוש בזכות הסירוב הראשונה לרכוש את מניותיה של האישה כאמור, ... רשאית האישה למכור המניות לצד ג' ...". כלומר רק אם הנתבע לא עשה שימוש בזכות הסירוב הראשונה, אזי המניות ימכרו על ידי התובעת לצד ג'. לשון ההסכם אינה קובעת כי זכות הסירוב הראשונה תחול גם בעת המכירה לצד ג'. לכך יש להוסיף, כי הנתבע עד היום לא רק שלא מימש זכות זו אלא לא הביע רצון לממשה. אולם הוא שומר לטענתו על האופציה להשתמש בה. הנתבע חזר ואמר בהליך כי ייתכן וירצה לרכוש את מניותיה של התובעת, אך הדבר יהיה על פי בחירתו העצמאית ולפי שיקול דעתו בלבד.