(ראו: עמ' 33 לחוות הדעת).
134. הנתבע לא מימש ולא ביקש לממש את זכות הראשונים שלו סמוך ליום 31.12.2009. גם עתה הוא "שומר את הקלפים קרוב לחזה" ואינו מצהיר מפורשות האם הוא חפץ בזכות זו.
135. מדוע יש להורות על אפשרות לרכישה בהתייחס ליום 31.12.2014 ולא ליום 31.12.2009 – כפי שציינתי לעיל אין אחיזה לשונית לפרשנות ההסכם המבוקשת על ידי הנתבע כי ביצוע הרכישה צריך להתבצע נכון ליום 31.12.2009. הדברים לגבי בחינת קביעת אחזקתו של התובע נכון להיום ולא ליום 31.12.2009, יפים גם בהקשר שוויה של החברה.
136. בלשונו של ההסכם אין קביעה כי השווי של החברה יהיה רק נכון ליום 31.12.2009. יתרה מכך, העתרות לבקשה זו תיצור סתירה לשונית ומהותית בהסכם, שהרי אם תמכור התובעת את המניות המגיעות לה לצד ג' האמנם סבור הנתבע כי עליה למכור במחיר הנכון לפני 10 שנים? זו פגיעה אנושה במימוש זכויות התובעת. נהפוך הוא ההסכם נוקט בשפה חיובית של שווי עדכני: "15% מסך המניות... באותה עת יפדו"; "תהיה לאיש זכות הראשונים לרכוש מניות אלו בהתאם להערכת מעריך מוסמך"; "רשאית האישה למכור את המניות לצד ג'".
--- סוף עמוד 31 ---
137. חוו"ד רו"ח זילברשטיין התייחסה כאמור לעיל ל-4 מועדים ביניהם גם 31.12.2009 (מועד שאוזכר בהסכם לגבי אפשרות להנפקה) וכן תאריך בו ניתנה חוות הדעת 31.12.2014. לטענת הנתבע כל החישובים צריכים להערך בהתייחס ליום 31.12.2009 ולא לשווי מאוחר יותר. התובעת עותרת לשווי מאוחר בהתאם לחוות הדעת.
138. לאחר בחינת טענות הצדדים אני קובעת כי האפשרות לשימוש בזכות הראשונים צריכה להיות נכון ליום 31.12.2014.
139. סברתי כי לאור חלוף זמן הרב מאוד מעת אישורו של ההסכם, המורכבות בהערכת שווי עדכנית ומשך הזמן עד שתתקבל, וכן הסכמת התובעת שלא לקבל שווי עדכני על אף עליית שווי החברה אלא לייחס את הערכת השווי למועד שהינו לפני למעלה מ-5 שנים, כי ניתן להשתמש בחוו"ד רו"ח זילברשטיין כמעריך מוסמך על פי ההסכם לצורך אפשרות לנתבע להשתמש בזכות הראשונים שלו.
140. חוו"ד רו"ח זילברשטיין הוגשה בחודש מרץ 2015. חוו"ד רו"ח זילברשטיין כללה תחשיב שווי של אחזקת הנתבע בחברה בארבעת המועדים ושווי החברה בארבעת המועדים:
31.5.2005 – 4,735,000 ₪.
31.3.2007 – 14,376,000 ₪. חלקה של התובעת על פי ההסכם הוא: 2,156,400 ₪.
31.12.2009 – 39,056,000 ₪. חלקה של התובעת על פי ההסכם הוא: 5,858,000 ₪.