169. גם בפסק דין אחר שניתן ע"י כב' השופטת בזק-רפפורט בת"א (י-ם) 25786-04-10 נקבע כי הזכות לגילוי ועיון רחבה יותר מסעיפים 184-185 לחוק החברות והיא נגזרת מחובה כללית לנהוג בתום לב ובהגינות כלפי בעל המניות השני ומסעיף 192 לחוק החברות:
" בענייננו, לא הובא בפני עניין העומד על סדר יומה של האסיפה הכללית, המצריך עיון במסמכים המבוקשים או את המידע המבוקש. עם זאת, בנסיבות
--- סוף עמוד 37 ---
המקרה כאן, אין בכך כדי לחסום את דרכו של התובע לקבל את המסמכים והמידע. זאת, משום שבחינת זכות העיון של בעל מניות בנסיבות שבהן הוא מחזיק במחצית מהון המניות של חברה, שבה שני שותפים מנהלים, דרך אספקלריה בלעדית של Error! Hyperlink reference not valid. לError! Hyperlink reference not valid., איננה ממצה. במצב דברים כזה, וכאשר נמסרו לידי שותפו של מבקש העיון סמכויות ניהול רחבות, ובכללן אף ניהול ענייניה הכספיים השוטפים של החברה, חלה על השותף חובה כללית לנהוג בתום לב ובהגינות כלפי בעל המניות המבקש לעיין במסמכי החברה. חובה זו נובעת מסעיף 192 לחוק החברות, המטיל על בעל מניות חובה לנהוג כלפי בעלי המניות האחרים בתום לב ובדרך מקובלת ולהימנע מניצול לרעה של חובותיו, ומסעיף 193 לחוק החברות, המטיל על בעל השליטה בחברה חובה לנהוג בהגינות כלפי החברה. במסגרת חובות אלה קמה לבעל מחצית ממניות החברה החובה לאפשר לשותפו, המחזיק במחצית האחרת של הון המניות, לעיין במסמכי החברה, כדי לעמוד על מצבה הכספי של החברה (ראו: בש"א (ת"א) סובחי סנקרי נ' סנקרי חברה להשקעות בע"מ (פורסם במאגרים, 22.9.04)). בעניינינו, זכותו של התובע, בכובעו כבעל מניות, לעיין במסמכי החברה ולקבל מידע אודות פעילות החברה, אינה נובעת אפוא במישרין Error! Hyperlink reference not valid. לחוק החברות, אלא מהחובה המוטלת על שותפו לנהוג כלפיו בתום לב ובהגינות, ובכלל זאת לאפשר לו לעיין במסמכי החברה.
20. זכות זו אף עולה בקנה אחד הרצון הכללי להגן על אינטרס כלכלי שיש למבקש בחברה. הגנה על אינטרס כלכלי של מבקש העיון בחברה הוכרה בפסיקה האמריקאית כמטרה נאותה, המצדיקה מתן זכות עיון במסמכי החברה. [..]."
ראו: ת"א (י-ם) 25786-04-10 אייזיקוביץ נ' דאבל קיי מוצרי דלק (1996) בע"מ ואח' (2.10.2011) סעיפים 19-20 לפסק הדין.
--- סוף עמוד 38 ---
170. יש לזכור כי לשיטתו של הנתבע לא רק שאין הוא מחוייב למסור לתובעת דבר באופן ישיר אלא שהנתבע יצר מנגנון של נאמנות ובו נציג שתפקידו הוגדר על ידי הנתבע בלבד. על נציג זה זהותו ותפקידו למדה התובעת במהלך ההליכים המשפטיים. לשיטתו של הנתבע לא רק שהתובעת לא תקבל כלל מידע אלא היא תצטרך למצוא צד ג' למכור לו את המניות ואותו צד ג' גם לא יהיה בקשר ישיר עם החברה או עם הנתבע. גם הנציג שמונה על ידי הנתבע אינו בעל מידע עצמאי הקשור לחברה, אין הוא בעל תפקיד בחברה והוא ניזון מהנאמר לו על ידי החברה ומהמידע שעובר מהחברה (ואפילו לא מהנתבע עצמו). כך הוגדרה העברת המידע מהחברה לנציג וממנו למתעניין לרכישה: