פיצויים בשל בית מגורים
212 . מסלול א': העותרים מעלים שורה של טענות נגד הפיצוי על-פי מסלול א', ובראשן הטענה כי מודל הפיצוי על-פי מסלול זה אינו כולל סכום כלשהו בגין רכיב הקרקע, בין זו שאותה נדרשים המתיישבים לפנות ובין זו שאותה יהא על המתיישבים לרכוש על-מנת לבנות בה את ביתם החלופי. העותרים מוסיפים וטוענים כי סכומי הפיצוי במסלול זה הינם אחידים, והם אינם מתחשבים בשוויו הספציפי של בית המגורים ובהשקעות שהושקעו בו בפועל. עוד טוענים העותרים כי הפיצוי ניתן בגין "שטח הבית" כפי שהוגדר בסעיף 1 לתוספת השניה, וזה אינו כולל שטחים בנויים שהם חלק אינטגרלי מבית המגורים, כגון מרחב דירתי מוגן, מחסנים, פרגולות וחנייה מקורה. טענה נוספת שמעלים העותרים כנגד מודל הפיצוי על-פי מסלול א' היא כי שיעור הפיצוי למ"ר שקבע החוק אין בו כדי לכסות את עלויות הבנייה הנדרשות למימון דיור חלופי. העובדה ששיעור זה פוחת והולך ככל ששטח הבית עולה על 160 מ"ר, מעצימה לטענת העותרים את עוצמת הפגיעה הקיימת ממילא נוכח שיעור הפיצוי שנקבע, והיא אינה עולה בקנה אחד עם כללי שמאות מקובלים. לבסוף טוענים העותרים כי לצורך
--- סוף עמוד 628 ---
רכישת בית מגורים חלופי יהא על המפונים לשאת בהוצאות נוספות הנלוות לעלויות הבנייה, כגון שכר טרחת עורך-דין, דמי תיווך, מס ערך מוסף, ואלה לא הובאו בחשבון במסגרת סכומי הפיצוי שנקבעו. בהקשר זה מפנים העותרים אל ההסדר שנקבע בחוק פיצוי מפוני סיני, אשר בו הובאו הוצאות אלה בחשבון לצורך חישוב סכום הפיצוי למפונים.
213. מסלול ב': הטענות שהועלו לגבי מסלול א', למעט הטענה בעניין רכיב הקרקע, יפות גם ככל שהדבר נוגע לזכאֵי מסלול ב', שכן הפיצוי המגיע להם מורכב, בין היתר, מסכומי הפיצוי הקבועים במסלול א'. כמו כן מוסיפים העותרים ומעלים טענות כנגד הפיצוי שנקבע לזכאֵי מסלול ב' לצורך רכישת קרקע באזורי הייחוס (סעיף 3 לתוספת השניה). ראשית, מלינים העותרים על שהפיצוי לפי מסלול זה הותנה בהיות מרכז חיי המפונה ביום הקובע ובשנתיים שקדמו לו ביישוב שבו מצוי בית המגורים. העותרים מציינים כי תנאי זה מקפח את אותם מתיישבים שנאלצו לעזוב את בתיהם מאימת הטרור אולם עדיין לא השתקעו במקום של קבע, ואילו האפשרות החלופית הקבועה בחוק לקבל פיצוי על-פי מסלול זה (מרכז חיים ביישוב מפונה במשך שמונה שנים רצופות שהסתיימו במהלך עשרים וארבעה החודשים שלפני היום הקובע), אף שנועדה לענות על הבעיה, לא די בה כדי לאיין את הקיפוח. שנית, קובלים העותרים על שסכומו של הפיצוי לצורך רכישת קרקע באזורי הייחוס משתנה על-פי מפתח של ותק, בעוד שעל-פי גישתם, יש להעניקו במלואו לכל מפונה, ובוודאי לאלה העונים על התנאים לעניין עצם הזכאות לפיצוי על-פי מסלול ב' נוכח תכליתו של הפיצוי המיועד לאפשר למפונים לרכוש דיור חלוף באזור דומה. שלישית, לחלופין טוענים העותרים כי נוכח הגדרת המונח "ותק" בסעיף 1 לתוספת השניה לא באה במניין לצורך חישוב הוותק תקופה רלוונטית של כשנה, שתחילתה ביום הקובע וסופה ביום הפינוי, ושבה המפונים מתגוררים כדין במקום. דרישת הרציפות למניין שנות הוותק אף היא יש בה, לטענת העותרים, כדי להפחית ללא הצדקה את הפיצוי לאותם זכאים במסלול ב' אשר בשל מוראות הטרור עברו לזמן מה להתגורר מחוץ לאזור המפונה אך שבו אליו לאחר מכן. לבסוף טוענים העותרים כי סכומי הפיצוי הקבועים בסעיף 3 לתוספת השניה נמוכים, והם אינם מאפשרים רכישת קרקע באזורי הייחוס, בייחוד ככל שהדבר נוגע למתיישבים המפונים מאזור צפון השומרון, באשר אזור הייחוס הטבעי להם הוא העיר עפולה ובנותיה, אך זו אינה נכללת באזורי הייחוס שקובע החוק לצורך ההלוואה העומדת. לבסוף טוענים העותרים כי אין כל מקום לסייג את הזכאות לפיצוי לפי מסלול ב' לבית מגורים אחד לכל זכאי.