--- סוף עמוד 629 ---
214. מסלול השומה הפרטנית: אשר למסלול השלישי, הוא מסלול השומה הפרטנית, חוזרת מפי העותרים כולם הטענה כנגד הוראת סעיף 37(ה) לחוק יישום ההתנתקות, הקובעת כי מי שבחר במסלול זה אינו רשאי לחזור בו מבחירתו. בהקשר זה מעלים העותרים טענות בכמה מישורים: ראשית, הם טוענים כי פרק הזמן אשר נקצב בחוק למתן הודעת הבחירה – שישים ימים מיום מתן צו הפינוי, דהיינו עד יום 20.4.2005 – מהווה סד זמנים קצר ולא ראוי לצורך גיבוש עמדה לעניין בחירה זו. שנית, טוענים העותרים כי העקרונות לעריכת השומה הפרטנית לוקים בערפול ובעמימות המקשים עליהם מאוד להעריך מראש את סכום הפיצוי על-פי מסלול זה, והם אינם מאפשרים להם בחירה מושכלת מדעת בין המסלולים השונים. שלישית, והיא עיקר, עצם חובת הבחירה מקפחת לטענת העותרים את זכויותיהם ופוגעת בהם באופן לא מידתי, שכן היא מאלצת אותם לוותר על מסלולי הזכאות האחרים העומדים לרשותם (מסלול א' או ב') ושוללת מהם את הזכות לקבל פיצוי ראוי והוגן, שהוא בנסיבות העניין הפיצוי המרבי האפשרי מבין המסלולים התואמים את תנאי זכאותם.
215. מסלול החזר מחיר הרכישה: טענתם המרכזית של העותרים לגבי מסלול זה נוגעת לכך שהזכאות לפיצוי על-פיו מותנית בביצוע הרכישה בחמש השנים שקדמו ליום הקובע. לטענת העותרים, תנאי זה מוביל לתוצאה שלפיה בעל זכות במגרש שמסלול הפיצוי היחיד העומד לו מכוח החוק הינו המסלול הרביעי, והוא רכש את זכותו לפני התקופה האמורה, לא יפוצה כלל בגין הפגיעה בקניינו. העותרים מוסיפים ומלינים על שהחוק אינו מכיר בזכותו של בעל המגרש לפיצוי אלא במסלול הרביעי, ולטענתם מסלול זה אינו כולל כל פיצוי בגין הוצאות תכנון שהוציא בעל המגרש לשם בנייה במגרש, הוצאות שירדו לטמיון עקב הפינוי.
התשלומים הנלווים
216. מענק הוצאות הובלה והתארגנות: העותרים מלינים על כי סכומי המענק הינם אחידים, ולא ניתן לתבוע פיצוי בגין עלויות המעבר הממשיות שהוצאו. כן מלינים העותרים על כי החוק מפצה אותם בגין מעבר אחד בלבד ומתעלם מכך שחלק מן המפונים יידרשו לעקור תחילה לדיור ארעי ורק לאחר זמן יוכלו לעבור למקום מגורי הקבע. טענה נוספת שטוענים העותרים היא הטענה כי מענק הוצאות ההובלה וההתארגנות ניתן רק עבור בית אחד, ובכך נפגע מי שמחזיק בבעלותו שני בתים שעליו לפנות.
--- סוף עמוד 630 ---
217. מענק לדמי שכירות: העותרים מלינים על שהסכום שקבע חוק יישום ההתנתקות (סכום מקסימלי של כחמש מאות דולר לחודש למשפחה בת שש נפשות ויותר) לא יאפשר למפונים למצוא לעצמם דיור חלוף ארעי הולם, וודאי שלא יאפשר להם למצוא דיור חלוף ארעי בתנאים דומים לתנאי מגוריהם הנוכחיים. עוד מלינים העותרים על כי החוק קובע את סכום הפיצוי על-פי מספר הנפשות שהתגוררו בבית המגורים, אולם הוא אינו מבחין בין משפחות שונות המונות מעל שש נפשות, אשר כולן מסווגות באותה קבוצה, אף שאין חולק כי צורכי הדיור של משפחה בת שש נפשות אינם זהים לצורכי הדיור של משפחה בת עשר נפשות. טענתם האחרונה של העותרים בעניין זה הינה כי המענק לדמי השכירות חושב על-פי ההנחה שתקופת השכירות תעמוד על שנה, אולם יש להניח כי למרבית המפונים תידרש תקופה ארוכה יותר באופן משמעותי עד שיוכלו לעבור למקום מגורים קבוע.