--- סוף עמוד 636 ---
כנדרש בחוק. על-כן, כך מוסיפה המדינה וטוענת, יכול המחוקק לקבוע את תנאי הזכאות למענק ואת גובהו כראות עיניו "כשאלה של מדיניות", כלשונה, ואף לשלול אותו ממי שמפר את הוראות הפינוי, כפי שצוין לעיל.
(5) דיון
כללי
233. עמדתנו הינה כי רוב רובן של הטענות שהעלו העותרים כנגד הוראות החוק לעניין פיצוי בשל בית מגורים לעניין התשלומים הנלווים ולעניין המענק האישי, יש להן מענה הולם בתשובת המדינה. הן אינן מצדיקות את התערבותנו על דרך של ביטול הוראות חוק. נעמוד על כך בהמשך (ראו פיסקאות 252-244 להלן). יוצאות מכלל זה שלוש סוגיות, המעוררות קשיים חוקתיים משמעותיים, ואלו הן:
(א) שלילת זכות החזרה מן הבחירה במסלול השומה הפרטנית, הקבועה בסעיף 37(ה) לחוק.
(ב) קביעת גיל עשרים ואחת כגיל הסף לצורך זכאות למענק אישי על-פי סעיף 46 לחוק.
(ג) בעיית "השנה האבודה", קרי אי-הבאתה בחשבון של התקופה שתחילתה ביום הקובע (6.6.2004) וסופה ביום הפינוי לצורך צבירת ותק בשני עניינים: האחד – בקביעת גובה הסכום המשתלם לזכאֵי מסלול ב' בגין ערך קרקע באזור ייחוס (סעיף 3 לתוספת השניה), והשני – בקביעת גובה סכום המענק האישי (סעיף 46 לחוק).
בקשיים אלה נדון עתה.
שומה פרטנית: בחירה שאין חזרה ממנה
234. הפינוי כרוך בפגיעה "רב-מערכתית" בזכויות היסוד של המפונים. אחת הפגיעות הקשות ביותר בהקשר זה היא הפגיעה בקניינם של המפונים (ראו והשוו: בג"ץ 2739/95 מחול נ' שר האוצר [148], בעמ' 320; פרשת קרסיק [109], בעמ' 672). העוצמה הנלווית לפגיעה בזכות הקניין קיימת לגבי סוגים שונים של נכסים, אך היא בולטת במיוחד לגבי בתי מגורים (ראו M.J. Radin “Property and Personhood” [289]). אכן, מאז חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו הודגש ביתר שאת הצורך במתן פיצוי על-
--- סוף עמוד 637 ---
מנת לצמצם את הפגיעה בזכות הקניין, על ההשלכות הנלוות אליה. בפרשת ברעלי [86] ציין בהקשר זה השופט זמיר, כי:
"... כיום יותר מאשר בעבר, צריך לפעול בכיוון של צמצום הפגיעה בזכות הקניין... עצם הצורך הציבורי, שיש בו כדי להצדיק את הפגיעה, עדיין אין בו כדי לשלול פיצויים על הפגיעה... פיצויים כאלה יש בהם כדי לשרת את התכלית של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, קרי, צמצום הפגיעה בזכות הקניין כדי שלא תעבור את המידה הראויה" (שם, בעמ' 483. ראו גם פרשת נוסייבה [87] השופטת דורנר, בעמ' 85-84. על הצורך במתן פיצוי הוגן כדי שהפגיעה בקניין תהיה במידה שאינה עולה על הנדרש ראו גם: פרשת הולצמן [88], בעמ' 642 וכן פסק-דינו של בית-הדין לזכויות אדם בשטרסבורג בתיק (2000) [218] Noack v. Germany. להתפתחות שחלה באופן כללי בדיני הנטילה השלטונית (הפקעה, פגיעה רגולטיבית) מאז חוקק חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ראו פרשת קרסיק [109]).