235. חוק יישום ההתנתקות נותן את הדעת על עוצמת הפגיעה בקניינם של המפונים כתוצאה מן הפינוי, ועל-כן מנה המחוקק עם מטרותיו של החוק מתן "פיצויים הוגנים וראויים, בנסיבותיו המיוחדות של הענין" (סעיף 1(2) לחוק). לצורך הגשמת מטרה זו בכל הנוגע לפיצוי בשל בית מגורים הוסיף המחוקק וקבע ארבעה מסלולי פיצוי שאותם תיארנו לעיל. אחד מתוך ארבעה מסלולים אלה הוא כאמור מסלול השומה הפרטנית, הקבוע בסעיף 37 לחוק, הפתוח בין היתר למי שזכאים לפיצוי על-פי מסלולים א' ו-ב'. דא עקא, סעיף 37(ה) מציב תנאי בפני מי אשר מעוניין לבחור במסלול השומה הפרטנית בקובעו כי "מי שבחר בפיצוי לפי שומה פרטנית אינו רשאי לחזור בו מבחירתו". תנאי זה מעורר בעינינו קושי חוקתי של ממש. כפי שראינו, מסלולים א' ו-ב' הינם מסלולי הפיצוי העיקריים הקבועים בחוק בשל בית מגורים, והם קובעים פיצוי סטטוטורי אחיד למפונים העונים על תנאי הזכאות במסלולים אלה (ראו פיסקאות 200-199 לעיל). בקובעו את הפיצויים הסטטוטוריים כאמור גילה המחוקק את דעתו כי בעיניו הם "פיצויים הוגנים וראויים, בנסיבותיו המיוחדות של הענין". נוכח הנחת מוצא זו אין מנוס מן המסקנה כי ההוראה שבסעיף 37(ה) עלולה לשלול מזכאֵי מסלול א' או ב' שבחרו במסלול שומה פרטנית, פיצוי הוגן וראוי על-פי מסלול הזכאות המקורי שעל דרישותיו ענו, אם יתברר כי הפיצוי על-פי מסלול השומה הפרטנית נופל מן הפיצוי הסטטוטורי על-פי אותם מסלולים. במהלך הדיון בפנינו הדגישה המדינה כי השיקול המרכזי אשר עמד בבסיס הוראת סעיף 37(ה) הינו שיקול של יעילות אדמיניסטרטיבית בציינה כי ללא התנאי השולל חזרה מן הבחירה, יש להניח שכל
--- סוף עמוד 638 ---
המפונים יבקשו למצות תחילה את מסלול השומה הפרטנית ולבחון אם יוכלו לקבל פיצוי גבוה יותר באמצעות שומה זו. בכך יהפכו למעשה מסלולי הפיצוי הסטטוטוריים (מסלולים א' ו-ב') לברירות מחדל. מצב דברים זה יפגע, לטענת המדינה, ביעילותו של המנגנון המהיר שקבע החוק ויצריך גיוס כוח אדם מיוחד על-מנת שהשמאי הממשלתי יוכל לעמוד במטלה של עריכת השומות הפרטניות בתוך לוח הזמנים הנדרש. האם נימוקים אלה, שיסודם בשיקולי יעילות אדמיניסטרטיבית, יכולים להצדיק הסדר שיש בו כדי לשלול מזכאֵי מסלול א' ו-ב' את הפיצויים הסטטוטוריים שקבע המחוקק במסלולים אלה – "פיצויים הוגנים וראויים" – המהווים תנאי למידתיות הפגיעה בזכויותיהם הקנייניות?