236. לדעתנו, במדינה דמוקרטית אשר בה יש לזכויות אדם מעמד בכורה חוקתי, התשובה לשאלה זו כמו מתבקשת מאליה. עמד על כך א' ברק, בציינו:
"...שיטת משפט המגנה על זכויות אדם ונותנת להן מעמד חוקתי, אינה מוכנה לאפשר פגיעה בזכויות אלה מטעמים של נוחות מינהלית או חסכונות כספיים גרידא" (ברק בספרו הנ"ל, פרשנות חוקתית [232], בעמ' 527; ראו גם פרשת מילר [58]).
ברוח זו נפסק כי תכלית ראויה אינה יכולה להימצא "בחיסכון הכספי כשלעצמו" (בג"ץ 5578/02 מנור נ' שר האוצר [149], בעמ' 740). בחינה של משפט השוואתי תלמד כי גישה זו, שלפיה הצורך בהגנת זכויות חוקתיות גובר על שיקולים של יעילות ונוחות מינהלית, אומצה באופן עקבי בשורה ארוכה של מדינות. כך למשל במסגרת פירושו של הסעיף הראשון לצ'רטר הקנדי, שכותרתו היאGuarantee of Rights and Freedoms, נקבע כי:
“...the guarantees of the Charter would be illusory if they could be ignored because it was administratively convenient to do so. No doubt considerable time and money can be saved by adopting administrative procedures which ignore the principles of fundamental justice but such an argument, in my view, misses the point of the exercise under s. 1... a balance of administrative convenience does not override the need to adhere to these principles” (Singh v. M.E.I. (1985) [223], at pp. 218-219).
--- סוף עמוד 639 ---
ובפרשה קנדית נוספת צוין, כי:
“...administrative convenience... is rarely if ever an objective of sufficient importance to warrant overriding a constitutionally protected right” (R. v. Schwartz (1988) [224], at p. 472; see also Hogg supra [272], at pp. 887-889).
אותה גישה עצמה אימץ גם בית-המשפט החוקתי של דרום אפריקה (ראו Bel Porto School Governing Body v. Premier, Western Cape (2002) [221], para. 170). המשפט האמריקני אימץ אף הוא את הגישה העקרונית שלפיה שיקולי יעילות ונוחות מינהליים אינם משמשים הצדקה לפגיעה בזכויות חוקתיות אשר רמת הבדיקה שלהן דומה לזו החלה בענייננו. עמד על כך בית-המשפט העליון של ארצות-הברית, בקובעו:
“...our prior decisions make clear that, although efficacious administration of governmental programs is not without some importance, ‘the Constitution recognizes higher values than speed and efficiency’... And when we enter the realm of ‘strict judicial scrutiny,’ there can be no doubt that ‘administrative convenience’ is not a shibboleth, the mere recitation of which dictates constitutionality” (Frontiero v. Richardson (1973) [215], at p. 690; see also L.W. Abramson “Equal Protection and Administrative Convenience” [290]).