--- סוף עמוד 645 ---
מיום 6.6.2004 אינה ראויה ואינה הוגנת, ככל שבחישוב סכום הפיצוי עסקינן. לעומת זאת קביעת המחוקק באשר לעצם הזכאות בעניינים שונים כי יש להציב את יום החלטת הממשלה כתמרור "עצור" במובן זה שלאחר אותו מועד לא יהיה ניתן עוד לרכוש זכויות על-פי החוק, קביעה זו יש בה טעם בשל החשש המוצדק למניפולציות, ומכל מקום, אין היא מצדיקה התערבות בחוק.
243. מכל הטעמים שפורטו יש אפוא לקבוע כי לצורך קביעת הסכום המגיע לזכאֵי מסלול ב' על-פי סעיף 3 לתוספת השניה, תבוא במניין תקופת הוותק גם תקופת המגורים שלאחר היום הקובע, וכך גם לצורך קביעת סכום המענק האישי המוסדר בסעיף 46 לחוק. ודוק, מדובר בצבירת ותק לצורך קביעת סכומי הפיצוי והמענק לפי העניין, להבדיל ממחסום היום הקובע ככל שהוא נוגע לתנאי הזכאות ולעצם הזכות לקבלת הפיצויים או המענק כאמור. בעניין אחרון זה מקובלת עלינו עמדת המדינה, ולא מצאנו מקום להתערב בו (ראו פיסקה 150 לעיל).
יתר טענות העותרים
244. להוציא שלוש הסוגיות אשר נידונו לעיל לא מצאנו בטענות הרבות הנוספות שהניחו העותרים לפתחנו טעם המצדיק התערבות בחוק יישום ההתנתקות, ככל שהדבר נוגע לפיצוי בשל בית מגורים, לתשלומים הנלווים ולמענק האישי. כפי שכבר צוין, יש בתשובת המדינה מענה הולם לרוב רובן של טענות העותרים בנושאים אלה, ומכל מקום, אין מדובר בטענות שבכוחן להצדיק התערבות בדבר חקיקה נוכח העקרונות הכלליים המנחים אותנו בהקשר זה. אכן, בראייה כוללת, בפנינו הסדר סטטוטורי מפורט וייחודי, אשר נחקק על-מנת ליישם תכנית ייחודית (ראו י' טרואן בחינת קיומן של מקבילות היסטוריות לתוכנית ההתנתקות [294]). בהליכי החקיקה אשר קדמו לקבלת החוק ניתנה הדעת על פרטי הפרטים של הסדרי הפיצוי, ונבנה מודל מורכב, אשר כפי שכבר צוין, משלב יסודות תעריפיים אחידים עם מנגנון המאפשר הוכחת נזק אינדיווידואלי בעניינים מסוימים (מסלול השומה הפרטנית). "המוצר המוגמר" שהתקבל עומד, בעיקרו, במבחנים החוקתיים, והוראותיו בעניין הפיצוי בשל בית מגורים ובעניין התשלומים הנלווים והמענק האישי מצויות ב"מרחב המידתיות" המסור לשיקול-דעתו של המחוקק (להוציא שלוש הסוגיות שעליהן עמדנו לעיל), בייחוד נוכח פתיחת ערוץ נוסף ובלתי מותנה של תביעה על-פי הדין הכללי. אך פטור בלא כלום אי אפשר, ועל-כן נתייחס להלן, בתמצית, לטענות הספציפיות שהעלו העותרים ונפרט את טעמינו לדחייתן של טענות אלה.