--- סוף עמוד 660 ---
ש"קיימת אפשרות לפער משמעותי בין סכום הפיצוי לבין השווי הכלכלי". אמנם, ברנע מוסיף כי קיימת אפשרות שהפיצוי שיתקבל במסלול הנכסי יהיה גבוה יותר לגבי העותרת, אך לדעתו עדיין ממחישה הדוגמה כאמור את העיוותים ש"יכולים" להיגרם על-ידי הפעלתה של נוסחת הערכת השווי שחוק יישום ההתנתקות קובע במסלול הפיננסי. במאמר מוסגר נציין שקשה שלא לתהות מדוע נבחרה דווקא דוגמה שבה הפיצוי הגבוה יותר הוא במסלול הנכסי. פרופ' ברנע גם לא העריך בעצמו את שווייה של העותרת. פרופ' ברנע מוסיף וקובע כי הפעלת הנוסחאות שבחוק יכולה להביא לשיטתו לפיצוי של בעלי עסקים בחסר או ביתר. על-כן לדעתו אין מנוס מהערכת שווי פרטנית לכל עסק כדי להגיע לשומה נכונה. על דעה זו הוא חוזר גם בחוות-דעתו השנייה, שבה הוא מסכם שוב כי לדעתו אין מנוס מהערכת שווי פרטנית לכל עסק, המתבססת על מתודולוגיה להערכת שווי כמקובל בספרות המקצועית.
281. כפי שעולה משתי חוות-הדעת הללו, פרופ' ברנע סבור ששימוש בשיטת המכפיל הענפי עשוי להביא להערכת-חסר, אך גם להערכת-יתר. דברים דומים ציין פרופ' עדן – המומחה מטעם המדינה – בדיון שהתקיים בוועדת הכספים ביום 30.1.2005:
"צריך להבדיל בין מכפיל ענפי לבין מכפיל ספציפי לכל עסק. כל הרעיון במכפיל הוא שיש איזשהו מספר, נכון שהוא ממוצע, שהוא מכפיל נורמטיבי. כלומר, אם אתה עסק מסוים, יש הנחה מסוימת שאומרת מה השווי שלו. זה כל הרעיון בשיטת המכפיל. בוודאי שיש עסקים שהם יותר טובים מהמכפיל הענפי ויש עסקים שהם פחות טובים, אבל זה כל הרעיון במכפיל, שיש איזשהו מספר נורמטיבי שאומר שאם זה העסק, זה הענף וזה הרווח, זה צריך להיות האומדן הראשוני, האובייקטיבי שאנחנו נותנים לשווי שלו".
ובדיון מיום 18.1.2005 אמר פרופ' עדן:
"החלופה היא בין הערכת שווי לבין איזשהם כללים שיכול להיות שלא יהיו חליפה לכל אחד, אבל חשבנו שזה יותר טוב וראוי מאשר לגלוש להערכת שווי פרטנית לכול עסק. שכן אחר כך אי אפשר יהיה להשוות, השיקולים לא יהיו ברורים, לא תהיה שקיפות ובסופו של דבר גם לא יהיה מעשי".
282. לעניין ה"תקרות" מסבירה המדינה שקצב הצמיחה של עסק אינו ממשיך לגדול לעד, אלא הולך ופוחת עם השנים. לאור זאת ונוכח העובדה שבמסלול הפיננסי
--- סוף עמוד 661 ---
חישוב המכפיל הענפי נעשה על-פי מודל מימוני המניח צמיחה קבועה עד אינסוף, הרי שתקרת שיעור צמיחה העומדת על 20% הינה, לגישתה, גבוהה ביותר.