הטענות שבעתירות לגבי המסלול הנכסי
287. העותרים מותחים ביקורת על כל רכיבי הפיצוי במסלול הנכסי. בפיהם הן טענות כלליות הן טענות פרטניות הנוגעות לעסק זה או אחר. נעמוד על עיקרי הדברים: בבג"ץ 3208/05 נטען בנוגע לפיצוי בגין רכיב הקרקע כי שתי החלופות המוצעות בגדרו אינן מספקות למפונים פיצוי מספיק. לטענת העותרים, הסכום הקבוע בחוק לקרקע תעשייתית באזור ייחוס – 180,000 ש"ח – הוא שרירותי, ואין הוא משקף את שוויו האמיתי של דונם מפונה. להוכחת טענה זו הם מביאים נתונים על אודות המחירים שבהם הקצה מינהל מקרקעי ישראל קרקעות באזור זה, וכן מחירי עיסקאות בין מוכרים מרצון לקונים מרצון ערב הודעתו של ראש-הממשלה על תכנית ההתנתקות בנובמבר 2003 (מחירים אלה נעים בין 390,934 ש"ח לדונם ל-463,529 ש"ח לדונם). באשר למתן פיצוי לפי העלות המתואמת נטען כי יש בה כדי להעניק לנפגע אך את שווי
--- סוף עמוד 663 ---
הקרקע בעת רכישת הקרקע (בתוספת הצמדה למדד), ולא את שווייה הריאלי בעת הנטילה, בניגוד למושכלות יסוד בדיני נטילת קניין, שלפיהם יש לאמוד את שווי הקניין שניטל לפי ערכו בעת הנטילה.
288. באשר לפיצוי עבור המבנים טוענים העותרים בעתירה האמורה כי קביעת הפיצוי לפי שווי ההשקעה בנכס בעת הקמתו, ולא לפי שוויו הריאלי בעת הנטילה, מתעלמת משוויו האמיתי של הנכס ומקפחת את בעליו. בהקשר זה הודגש כי פיצוי המתבסס על העלות המתואמת של המבנה אינו מביא בחשבון יתרונות יזמיים הקיימים בנכס שנבנה ביעילות; מתעלם מפעולות השבחה שבוצעו בנכס במהלך השנים; אינו מאפשר הקמתו של נכס חלופי בישראל בעלויות הקיימות כיום בשוק. לשם המחשה הם טוענים כי בעוד ששווי המבנה והקרקע של העותרת 1 עומד לטענתם על כ-10 מיליון ש"ח, לפי החוק היא תקבל כ-3 מיליון ש"ח בלבד (שזוהי העלות המתואמת של המבנה והקרקע). להסברת חישובים אלה מפנים העותרים לחישובים שלא נעשו על-ידי מומחה. יצוין שבהשלמת הטיעון הראשונה מטעם העותרים הם טוענים כי "בבדיקה נוספת" עלה ששווי נכסי העותרת 1 עומד על 12 מיליון ש"ח, אך לא הובאו כל חישוב או חוות-דעת מקצועית לביסוס טענה זו.
289. באשר לפיצוי עבור הרכוש הקבוע נטען כי העובדה שנוסחת הפיצוי שנקבעה בעניין זה מתעלמת כליל מרכוש שנרכש לפני 1.1.1996 ולאחר 6.6.2004, פוגעת בבעלי העסקים. לטענת העותרים, אין למנוע מהם פיצוי עבור רכוש שנרכש לפני 1996 – בתואנה ששוויו של רכוש זה הופחת בספרים במלואו – כיוון שב"העולם האמיתי" עשוי להיות לרכוש זה ערך רב. בנוסף טוענים העותרים כי שיעור הפיצוי הניתן על הרכוש הקבוע (40% או 80%) הוא שרירותי ואינו משקף נכונה את מלוא שוויו של הרכוש. העותרים מדגישים כי אין רבותא בכך שהרכוש הקבוע יישאר בידי בעלי העסקים, מאחר שלעתים אין לו ערך במנותק מהמקרקעין שאליהם הוא מחובר.