290. באשר לפיצוי עבור המלאי נטען כי נוסחת הפיצוי לקביעתו איננה מקנה פיצוי לפי שווי המלאי בפועל, אלא שוב, פיצוי על-פי אמת מידה שרירותית, חלקית וקבועה מראש. גם בהקשר זה הודגש כי אין רבותא בכך שהמלאי נשאר לכאורה בידי בעלי העסקים, כיוון שבשעה שעסקם נסגר, ברי כי הם לא יצליחו לקבל בשוק את ערכו המלא.
291. העותרת בבג"ץ 3127/05 טוענת לעניין רכיב הקרקע כי קביעת פיצוי בסך 180,000 ש"ח לדונם באופן אחיד וגורף לכל בעלי העסקים הינה שרירותית. לטענתה,
--- סוף עמוד 664 ---
המחיר שנקבע תלוש מהמציאות והינו נמוך לאין ערוך ממחיריהן האמיתיים של הקרקעות המפונות. להוכחת הטענה הובאו נתונים על אודות עיסקאות שערך המינהל באזור המפונה בסכומים של 120,000 דולר-80,000 דולר. העותרת טוענת כי המדינה אינה רשאית להעניק לבעלי העסקים פיצוי "קולקטיבי" המבוסס על בחינה כללית וממוצעת של האזור בלי לבחון את הפגיעה הפרטנית שנגרמה בפועל לכל אחד מהם עקב הפינוי. עוד נטען כי הפיצוי בסך 180,000 ש"ח לדונם אינו מאפשר לרכוש, כגירסת המדינה, נכס חלופי באזור התעשייה הדרומי באשקלון, מאחר שזכויות הבנייה באזור זה נמוכות בכחצי מאלו הקיימות באזור התעשייה ארז. לטענת העותרת, יש לה זכויות בנייה בלתי מנוצלות שלהן ערך כלכלי נכבד, ואין היא מקבלת שום פיצוי עבורן לפי נוסחאות החישוב שבחוק. באשר לחלופה שלפיה נקבע שווי הקרקע לפי העלות המתואמת טוענת העותרת כי שיטת פיצוי זו מספקת פיצוי חלקי בלבד עבור הנכסים, וכן היא חורגת מדיני ההפקעה, שכן היא מעמידה את הנפגע במצב שבו היה בעת שרכש את הקרקע, ולא במצב שבו היה ערב ההפקעה. בהקשר זה הודגש כי פיצוי בשיטת העלות המתואמת אינו מפצה על העבודה ועל הכספים הרבים שהושקעו בנכס במהלך השנים ועל השבחת הנכס עקב כך.
292. העותרת בעתירה זו הגישה חוות-דעת שמאיות בתמיכה לטענותיה וכן את חוות-הדעת של פרופ' אמיר ברנע שהוזכרה לעיל. פרופ' ברנע מביע את דעתו כי היה ראוי לפסוק פיצוי על-פי עקרון השחלוף. המדינה חולקת על חוות-הדעת. לא נעמוד על פרטי הדברים, אך נציין כי גם לעניין חוות-הדעת שהביאה העותרת קיימת מחלוקת, בין השאר בשאלה אם ראוי להתעלם מהמצב הביטחוני ולבחון את שווי העסקים, כטענת העותרת, ב"ימים כתיקונם" שבהם אין אירועים ביטחוניים. עוד טוענת המדינה בתגובתה השלישית, על סמך נתונים בדוח תקופתי לשנת 2004 של חברת האם, שהיא חברה ציבורית, שבו נכללים נתונים של העותרת, כי התפוסה של העותרת בשנת 2004 ירדה מ-100% ל-70%, וההכנסות ירדו בהתאם (בחוות-הדעת מטעם העותרת הובאה בחשבון לצורך הערכת שווי תפוסה מלאה). בדוח האמור מציין הדירקטוריון, בין היתר, לגבי העותרת: "להערכת החברה סכום הפיצוי אותו תקבל החברה יעלה על העלות המופחתת של נכסים אלה בספרים". המדינה מראה כי סכום הפיצוי על-פי חוק יישום ההתנתקות יהיה 5,114,000 ש"ח, והעלות שהושקעה הייתה 4,735,000 ש"ח. העותרת תוכל לחלץ את מלוא הונה העצמי. הזכרנו חלק מהמחלוקות שבין העותרת בבג"ץ 3127/05 לבין המדינה. כפי שנבאר, אין מקום במסגרת העתירות שלפנינו להכריע במחלוקות שבין המומחים.