--- סוף עמוד 668 ---
301. העותרים תוקפים גם את הוראת סעיף 5(ב) לתוספת השלישית, שלפיה מקום שהעלות המתואמת של הרכוש עולה על מיליון ש"ח, מקבל בעל העסק פיצוי מופחת. גם בהקשר זה מדגישים העותרים כי אין רבותא בכך שהם רשאים לקחת עמם את רכושם, מאחר שאף המדינה עצמה מודה שבמקרים רבים "חלק מן הציוד לא יהיה שמיש במפעל חדש או שעלות ההעברה שלו תהיה גדולה משוויו" (סעיף 290 לתגובת המדינה).
302. באשר לפיצוי בגין המלאי הועלו טענות מספר: ראשית, כי הפיצוי שהחוק מעניק לגבי רכיב זה הוא חלקי ביותר (40% משווי המלאי). בהקשר זה הדגישו העותרים כי אין רבותא בכך שניתנת לבעלי העסקים אפשרות לקחת עמם את המלאי, מאחר שלא יהיה באפשרותם למכור בשוק מוצרים הנמצאים באמצע שלב הייצור וכן גידולי חקלאות שטרם הבשילו. שנית, כי הפיצוי על המלאי ניתן, לפי החוק, בהתאם לרישומי המלאי של בעל העסק בשנים 2003-2002 – ולא לפי המלאי העדכני – כך ש"ייתכן" שבמועד הפינוי יש לבעל העסק מלאי שהוא לא יפוצה בגינו. שלישית, כי הפיצוי ניתן לפי עלות המלאי כפי שהיא רשומה בספרים ולא לפי ערכו האמיתי. רביעית, הפיצוי אינו מביא בחשבון את אובדן הרווח שהיה צפוי לבעל העסק אילו היו מאפשרים לו להשלים את ייצור המלאי. בנוסף נטען כי אין בחוק פיצוי על הנזק בגין אובדן סחורה מוגמרת, שעקב חיסול העסק סביר שלא יהיה ניתן לשווקה ולמוכרה בשוק.
303. טענה נוספת שמעלים העותרים בנוגע למסלול הנכסי היא כי הוא אינו מעניק לבעלי העסקים פיצוי על הנזק שנגרם להם בגין אובדן מוניטין. בהקשר זה נטען כי המוניטין של המגזר החקלאי בגוש קטיף מקורו בכך שתוצרתו היא מגוש קטיף, ולכן לא תהיה לו כל משמעות במקום אחר. עוד נטען כי חקלאים רבים מבין המפונים הם אנשים מבוגרים, שלא יהיה בכוחם לבנות עסק חדש במקום שבו יתגוררו לאחר הפינוי כך שהמוניטין שבידיהם ירד למעשה לטמיון. העותרים מדגישים כי לו היו בעלי העסקים מוכרים את עסקיהם כ"עסקים חיים", הם היו מקבלים תמורה גבוהה ביותר על המוניטין של עסקיהם.
תגובת המדינה
304. לעניין המקרקעין מדגישה המדינה כי לזכאי יש בחירה בין העלות המתואמת של הקרקע לבין סכומים הנקובים בחוק ליישום ההתנתקות המשקפים שווי קרקע חלופית לפי סוג העסק באזור ייחוס מתאים. הסכומים שבהם נוקב חוק יישום
--- סוף עמוד 669 ---
ההתנתקות נקבעו על-פי בדיקות שערך השמאי הממשלתי, והם מנויים בסעיפים 3(א)(1)-3(א)(5) לתוספת השלישית: פיצוי בשל קרקע באזור תעשייה יעמוד על 180,000 ש"ח לדונם; לגבי קרקע המשמשת למסחר הסכום הוא 500 ש"ח למ"ר בנוי; עבור נחלה ביישוב חקלאי, 135,000 ש"ח לנחלה; בשל קרקע חקלאית שאינה נחלה, 4000 ש"ח לדונם; בשל קרקע אחרת – סכום שיקבע השמאי הממשלתי. המדינה מדגישה כי שווי המקרקעין באזור המפונה היה מינימלי או שואף לאפס הן משום שמדובר בתפיסה זמנית העלולה להסתיים, הן משום הטבות שונות ברכישה המשפיעות גם על עלות המכירות מ"יד שנייה", הן משום האירועים הביטחוניים, הן משום נתונים האופייניים לאזור התעשייה ארז שנעמוד עליהם בהמשך הדברים. האפשרות לקבל את עלות הקרקע המתואמת מיטיבה עם מי שרכש זכויות במקרקעין בעת שמחירן היה גבוה.