13. באזורי יהודה, שומרון וחבל עזה הוקמו עשרות רבות של יישובים ישראליים. רובם ככולם הוקמו על "אדמות מדינה", כלומר רכוש שלא בבעלות פרטית, ושהקניין בו היה בידי השלטון הקודם, ואשר ניהולו הופקד עקב התפיסה הלוחמתית בידי ממונה על הרכוש הממשלתי (ראו: צו בדבר רכוש ממשלתי (אזור הגדה המערבית) (מס' 59), תשכ"ז-1967; צו בדבר רכוש ממשלתי (רצועת עזה וצפון סיני) (מס' 43),
תשכ"ז-1967, וכן: בג"ץ 285/81 אל נאזר נ' מפקד יהודה ושומרון (להלן – פרשת אל נאזר [25]); בג"ץ 277/84 אע'רייב נ' ועדת העררים לפי צו בדבר רכוש ממשלתי, אזור יהודה ושומרון [26]). חלק קטן מהיישובים הוקם על אדמות בבעלותם של יהודים,
--- סוף עמוד 524 ---
שנרכשו לפני הקמת המדינה או לאחר מלחמת ששת הימים (ראו א' זמיר, א' בנבנישתי 'אדמות-היהודים' ביהודה, שומרון, חבל עזה ומזרח ירושלים [228], בעמ' 17). חלק קטן אחר של היישובים הוקם על קרקע שבבעלות פרטית ערבית. מעמדם המוניציפלי של הערים, של המושבים ושל הקיבוצים נקבע על-פי חקיקת הביטחון של המפקד הצבאי (ראו מ' דרורי "ההתיישבות הישראלית באזור יהודה ושומרון והמבנה הארגוני והמוניציפלי שלה: היבטים משפטיים" [256]). חקיקה זו קבעה לעתים קרובות הסדרים נורמטיביים הדומים בתוכנם לאלה המקובלים בישראל. כך נעשה למשל בתחום החינוך, התכנון והבנייה והשלטון המקומי (צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783), תשל"ט-1979; צו בדבר ניהול מועצות מקומיות (יהודה והשומרון) (מס' 892), תשמ"א-1981; צו בדבר ניהול מועצות אזוריות (אזור חבל עזה) (מס' 604), תשל"ט-1979). כמו כן הוחקו חוקים של הכנסת, אשר החילו על אזרחים ישראלים המתגוררים באזורים אלה הוראות מיוחדות בתחומים שונים, כגון מיסוי, פיקוח על מצרכים ושירותים, שירות ביטחון, כניסה לישראל, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות ממלכתי, מרשם האוכלוסין (ראו: א' רובינשטיין "מעמדם המשתנה של ה'שטחים' – מפקדון מוחזק ליצור כלאיים משפטי" [257]; א' זמיר "חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973" פירוש לחוקי החוזים [229], בעמ' 193). חרף חקיקה זו המשיכה המסגרת הבסיסית של תפיסה לוחמתית, על משמעותה הכפולה (ראו פיסקה 7 לעיל), להתקיים. באחת הפרשות טען העותר, אזרח ישראלי המתגורר בקריית-ארבע, כי צו המעצר המינהלי שהוצא נגדו על-ידי המפקד הצבאי אינו כדין, שכן אין המפקד הצבאי מוסמך לעצור בצו מעצר מינהלי אזרח ישראלי. בדחותו הטענה פסק השופט מצא: