--- סוף עמוד 689 ---
357. לא ביקשנו למצות כאן את כל סעיפי ההסדר ותת-סעיפיו; הבאנו את עיקרי ההוראות שעליהן נסבו השגותיהם של העותרים. נקודת המוצא של ההסדר היא שיישום תכנית ההתנתקות יביא לכך שחלק מהמתיישבים השכירים – הן כאלה העובדים בתחומי השטח המפונה הן כאלה העובדים מחוץ לשטח המפונה – ייאלצו לעזוב את מקום עבודתם בשל סגירת מקומות עבודה בתוך השטח המפונה ובשל חוסר אפשרות להתמיד במקומות עבודה עקב העתקת מקום המגורים. המדינה מבהירה כי עובדים אלה יהיו זכאים, בהתאם להוראות הדין הכללי, לדמי אבטלה, לפיצויי פיטורין ולזכויות הנוספות, שתכליתם סיוע לאנשים שאיבדו את מקום עבודתם. סעיף 60 לחוק אף קובע כי לעניין חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 יראו בהתפטרות של עובד ממקום עבודתו בשל העתקת מקום מגוריו עקב הפינוי – כפיטורין. עם זאת החוק מבקש ליתן סיוע נוסף למתיישבים שימצאו עצמם בלא מקום עבודה עקב תכנית ההתנתקות. ההסדר חותר בראש ובראשונה להעניק לאותם מתיישבים "מרווח נשימה", כלומר פרק זמן שבו יוכלו לתור אחר עבודה בלא להיוותר מחוסרי הכנסה. לשם כך נועדו דמי ההסתגלות. הסדר זה מקנה דמי הסתגלות בסכום השווה לשכר החודשי הממוצע של העובד (תוך קביעת תקרה של כפל השכר הממוצע במשק), ובכך מקבע למעשה את רמת ההכנסה למשך תקופת אבטלה מסוימת עד שתימצא עבודה חלופית. לאור הסברה שעובדים מבוגרים יותר יתקשו יותר להשתלב בשוק העבודה, החוק מכפיל את תקופת הזכאות לגבי עובדים שגילם מעל 50 שנים (ובלבד שאינם זכאים לגמול פרישה). סברה זו היא גם העומדת ביסוד הסדר גמול הפרישה. החוק קובע את הגיל 55 שנים כגיל שבו, בהתקיים תנאים מסוימים, זכאי העובד לגמול פרישה עד גיל הפרישה המנדטורי הקבוע בדין. גמול זה מתווסף לדמי ההסתגלות שהעובד זכאי להם, אולם הוא שולל את הזכאות לכפל דמי הסתגלות. כאמור, אך מקצת העתירות מעוררות שאלות בנוגע לסוגיית הפיצויים לעובדים, וגם במסגרת אותן עתירות הטענות בעניין זה אינן מצויות בליבה. בצדק נהגו כך העותרים, שכן קשה למצוא עילה להתערבותו של בית-משפט זה בהסדר שנקבע בחוק בסוגיה זו. עם זאת בסוגיה אחת – סוגיית "השנה האבודה" – מצאנו גם בהקשר הנדון כי אין מנוס מהתערבות בדבר החקיקה.
(2) טענות העותרים
358. ההשגות העיקריות כנגד ההסדר באשר לפיצויים לעובדים הן אלה: נטען כי אובדן מקומות עבודה בעקבות תהליך ההתנתקות הוא בבחינת פגיעה בחופש העיסוק של העובדים. פגיעה זו – כך נכתב – מתעצמת לנוכח פרק הזמן הקצר שנקצב ליישום ההתנתקות. לפי הטענה, הפיצוי המשולם למתיישבים שיאבדו את מקום עבודתם איננו הולם, איננו ראוי ואיננו מידתי – הכול בהתחשב בקושי למצוא מקור פרנסה חדש