--- סוף עמוד 693 ---
גיל הזכאות על 55 שנים ומעלה. ראו הצעת חוק יישום תכנית ההתנתקות, ה"ח תשס"ה 2, 26). דרישת הוותק של ארבע שנות מגורים ועבודה באזור המפונה כתנאי לקבלת גמול הפרישה באה להצביע על יציבות והמשכיות, ואין עילה להתערב גם באמת מידה זו שקבע המחוקק.
366. עם זאת כאמור לעיל, ההוראה שלפיה דמי ההסתגלות מחושבים בהתאם למספר חודשי הוותק של הזכאי שהיו "לפני היום הקובע" – מוקשית. הדברים שנאמרו לעיל בהקשר של הפיצוי בגין בית מגורים לגבי הגבלת צבירת הוותק באמצעות "היום הקובע" יפים גם לכאן. ההתעלמות מן "השנה האבודה" – שלילת תקופת הוותק שלאחר היום הקובע ממי שקמה לו מכוח החוק זכאות לדמי הסתגלות – היא בבחינת אמצעי בלתי מידתי, וככזה בלתי חוקתי. לפיכך ראוי הוא להתבטל.
(4) טענות ההפליה
367. אשר לטענת ההפליה הטענה היא כפולה: העובדים מלינים על שהם מופלים לרעה לעומת עובדי המדינה, וכי ההסדר המוצע להם מפלה אותם לרעה בהשוואה להסדר שנכלל בחוק מפוני סיני ולהסדרים אחרים. טענות אלה אינן מבססות בנסיבות המקרה טעם מספיק לביטול הוראות החוק או לשינוין. ככל שמדובר בהשוואת מעמדם של המתיישבים למעמדם של סקטורים אחרים – בהווה ובעבר (כגון המפונים מסיני או להבדיל עובדים של מקומות עבודה שהופרטו) – לא מצאנו כי הונחה תשתית ליצירת מיתאם בין ההסדרים השונים. הטענות בעניין זה הן כלליות, ועל פניהן מדובר בעניינים שונים שזכו, כל אחד מהם, לטיפול ייחודי ההולם את הצרכים, את היכולות ואת הנסיבות האופפות אותו. גם הטענות בדבר הפליה ביחס לעובדי המדינה אינן מקימות עילה להתערבות בדבר החקיקה. סעיף 50 לחוק יישום ההתנתקות מחריג מגדר הזכאות לדמי הסתגלות ולגמול פרישה את עובדי המדינה, עובדי ההוראה ועובדים נוספים המנויים בסעיף. וכך הוסבר הדבר בדברי ההסבר:
"מוצע לקבוע כי דמי ההסתגלות ודמי פרישה לפי הסימן המוצע, לא יינתנו לעובדים שחלים עליהם הסכמים קיימים המסדירים את זכויותיהם במצב של פינוי, דהיינו, ההסכם הקיבוצי מיום 25.7.80 שבין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הכללית (פינוי סיני) או ההסכם הקיבוצי מיום 31.12.93 שבין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הכללית והסתדרות עובדי המדינה (פינוי אזורים בחבל עזה).
--- סוף עמוד 694 ---
כמו כן יש כוונה לערוך הסכם לגבי עובדי המדינה ולגבי עובדי הוראה, שההטבות לפי סימן זה אינן מתאימות לתנאי העסקתם" (ה"ח תשס"ה 23).
המדינה טוענת, ובצדק, כי כמעביד מוטלות עליה חובות שונות כלפי עובדיה שלה, ולפיכך מוצדקת החרגת ההסדר בעניינם מן ההסדר הכללי, מה גם שלגבי עובדיה שלה נתונה למדינה, תכופות, האפשרות לשבצם מחדש במסגרת שירות המדינה – אפשרות שאינה קיימת לגבי מתיישבים שאינם עובדי מדינה.