388. נמצא לנו אפוא כי היה-גם-היה כיסוי תקציב לפעילות ההתנתקות, עד שבא חוק תקציב והסדיר את הנושא באורח מלא. יתר-על-כן, סעיף 150 לחוק יישום ההתנתקות יצר מקור תקציב עצמאי למטרת מימון הוצאותיה של תכנית ההתנתקות – "ולמטרה זו בלבד", כלשון החוק – ועל דרך זה הגדיל את המימון שעמד ממילא
--- סוף עמוד 705 ---
לביצוע התכנית. הוראת חוק זו שבסעיף 150 לחוק יישום ההתנתקות תיקנה את חוק הפחתת הגרעון והגבלת ההוצאה התקציבית, תשנ"ב-1992 על דרך הוספתו של סעיף 7 (שעניינו ככותרת השוליים הוא "הוראת שעה לשנת 2005 – מימון תכנית ההתנתקות"), ובו הורחב התקציב לצורך ההתנתקות בשתי דרכים אלו: אחת, על דרך היתר לממשלה להגדיל את שיעור הגירעון הכולל מן התמ"ג בשיעור נוסף של עד 0.4% (סעיף 7(ב)(1)); שתיים, על דרך היתר לממשלה "...להגדיל את סכום ההוצאה הממשלתית בשיעור... שלא יעלה על 1% ביחס לסכום ההוצאה הממשלתית בשנת 2004 כשהוא צמוד למדד המחירים לצרכן..." (סעיף 7(ב)(2)). הרשאה זו שניתנה לממשלה להוצאות לצורך ההתנתקות – ולהערכת המדינה המדובר הוא בתוספת של כ-2.2 מיליארד ש"ח – נוספה לתקציב שלפי הוראת סעיף 3ב לחוק-יסוד: משק המדינה, ולא נמצאו חולקים לפנינו כי תקציב זה שעמד לרשות הממשלה די היה בו כדי לכסות את כל ההתחייבויות שנטלה הממשלה על עצמה עד ליום 29.3.2005. אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שכן בשים לב להוראת סעיף 151 לחוק יישום ההתנתקות, שאימצה הסכמי מקדמות שנכרתו לפני תחילת חוק יישום ההתנתקות.
389. משנמצא לנו כי צווי הפינוי זכו לתקציב מתאים, אין צורך שנידרש לטענות שונות – ובהן טענות שהועלו לפנינו מטעם המדינה – לעניין פירושן ונפקותן של הוראות חוק שונות, ובהן הוראת סעיף 40(א) לחוק יסודות התקציב, הוראות סעיפים 150 ו-151 לחוק יישום ההתנתקות ועוד.
390. כללם של דברים: דעתנו היא כי צווי הפינוי צוו כדין, וממלאים הם אחר מצוותה של הוראת סעיף 40(א) לחוק יסודות התקציב. אנו דוחים אפוא את טיעוניה (בנושא זה) של העותרת בבג"ץ 3127/05 ואת עתירתו של חבר-הכנסת אלון בבג"ץ 1798/05. צווי הפינוי צוו כדין ובסמכות, ותחילתם הייתה ביום פרסומם, ביום 20.2.2005.
(3) צווי הפינוי – האם הוצאו בסמכות על-פי המנגנון שנקבע בחוק יישום ההתנתקות?
391. טוענים מקצת העותרים כי צווי הפינוי פורסמו בלא שקוים כהילכתו המנגנון שנקבע בהוראת סעיף 22(א) להוצאתם של צווי פינוי, וכמסקנה נדרשת מכך – על-פי אותה טענה – יש לראות בצווים כצווים שהוצאו בהיעדר סמכות, וממילא כצווים נעדרי כל תוקף משפטי. המדינה, למותר לומר, כופרת בטענה, ולחילוקי דעות אלה נידרש בדברינו להלן.