המפֵרים צווי הפינוי את הוראת סעיף 40(א) לחוק יסודות התקציב?
385. טענתם העיקרית של העותרים היא זו כי לעת פרסומם, ובטרם נחקק חוק התקציב 2005, נעדרו צווי הפינוי מקור תקציב מתאים, ומכאן שמלכתחילה היו הם נעדרי-תוקף. על טענה זו נֹאמר כי פירוש העותרים לדין – בעיקרם של דברים: לחוק יסודות התקציב – מוליך למסקנה כי מקום שבו לא עלה בידי הממשלה להעביר תקציב בכנסת עד לסופה של שנה פלונית, בשנה העוקבת יאחז שיתוק חלקי – אולי אף שיתוק מלא – בממשל ובמינהל, ובעלי סמכות לא יוכלו להתקין תקנות או להורות הוראות מינהל בנושאים הכורכים הוצאת כספים. מסקנה זו היא כה קשה, עד שנעשה כמיטבנו כדי להימנע ממנה. ואמנם, כפי שנראה בסמוך, היה המחוקק ער לבעייתיות העלולה להיווצר באי-חקיקתו של חוק תקציב קודם תחילתה של שנת כספים; מטעם זה קבע בחוק יסודות התקציב הוראות בנושא תקציב במעבר משנה לשנה, ועל דרך זו מנע היווצרותו של חלל-תקציב שתוצאותיו עלולות היו להביא תוהו-ובוהו בפעילות הממשל והמינהל.
386. אשר לגופם של דברים נאמר כי בניגוד לטיעוני העותרים, הוצאות הכרוכות בביצועם של צווי הפינוי תוקצבו כבר בשנת התקציב 2004, ואותו תקציב שימש אף מקור למימון הוצאות בתקופת הביניים שבין תחילתה של שנת 2005 לבין יום חקיקת חוק התקציב לשנת 2005. כפי שהסבירה המדינה בתשובתה, במהלך חודש אוקטובר 2004, בסמוך לאחר שנתקבלה החלטת הממשלה על תהליך ההתנתקות – ובהמשך להתחייבות שנתחייבה בה המדינה כאמור בפסק-הדין בפרשת שמעוני [34] (לעיל) – בוצעו העברות תקציב במשרד ראש-הממשלה ובמשרד המשפטים בסכום של
כ-39 מיליון ש"ח, וכך הוקצו תקציבים מתאימים להקמת המינהלה, לתשלום מקדמות ולהכנת תכנית ההתנתקות. וכאמור בסעיף 12 לתגובת המדינה לעתירה בבג"ץ 1798/05:
--- סוף עמוד 704 ---
"בשנת התקציב 2004, הוקצו לתכנית ההתנתקות – בדרך של העברה תקציבית שאושרה על-ידי ועדת הכספים, בתקציב משרד ראש הממשלה – 34,040,000 ש"ח. כספים אלה הוקצו להקמת המינהלה והענקת סיוע, בדרך של מתן מקדמות, לפרטים ולעסקים מכח החלטת הממשלה. כן הוקצו בשנת התקציב 2004 – בדרך של העברה תקציבית במשרד המשפטים סך של 5,000,000 ש"ח לצורך פעולות הכנה לתכנית ההתנתקות".
מכאן שהוצאות הכרוכות בביצוע צווי הפינוי תוקצבו בחוק התקציב לשנת הכספים 2004, תשס"ד-2004.
387. אשר לשנת 2005 – והיא עיקר לענייננו – אמנם, חוק התקציב לשנת 2005 לא נחקק אלא בסוף חודש מארס 2005, ואולם כהוראת סעיף 3ב(א) לחוק-יסוד: משק המדינה, במקום שבו לא נחקק חוק תקציב קודם תחילתה של שנת כספים, מותרת הממשלה להוציא מדי חודש סכום השווה לחלק השנים-עשר מן התקציב השנתי הקודם, בראש ובראשונה, למימון הוצאות הכרוכות במילוי התחייבויות המדינה מכוח חוק, ולענייננו: למילוי התחייבויות על-פי חוק יישום ההתנתקות. מתקבל מכאן כי בתקופה שבין יום פרסום הצווים (יום 20.2.2005) ובין יום חקיקתו של חוק התקציב לשנת 2005 (יום 29.3.2005), זכו הצווים וההתחייבויות שניתנו מכוח הצווים למקור תקציב השווה לחלק השנים-עשר מן התקציב שזכו לו בשנת 2004. כך נמצא מקור תקציב כנדרש בהוראת סעיף 40(א) לחוק יסודות התקציב. אכן, הכול יסכימו כי מקור תקציב זה לא היה יכול לשאת על כתפיו את מימון ביצועו של חוק יישום ההתנתקות בשלמותו, ואולם בה-בעת לא נמצאו חולקים לפנינו כי בתקופה שבין פרסומם של צווי הפינוי ובין יום חקיקתו של חוק התקציב לשנת 2005 הייתה העלות הכספית של תכנית ההתנתקות עלות מצומצמת – הוגשו אך תביעות כספיות ספורות ושולמו מקדמות מעטות – והתחייבויות אלו כוסו במלואן בידי מקור התקציב הקיים. להשלמת התמונה נוסיף שהעותרים לא שללו את טענת המדינה כי נמצא לצווי הפינוי מקור תקציב קודם תחילתו של חוק התקציב 2005, ומכל מקום עומדת למדינה חזקת תקינותו של הליך פעולתה.