427. לעניין חובת השמיעה בעניינה של חקיקת משנה, הילכת ברמן [125] הוותיקה היא ההלכה השוררת כיום בישראל, ואף שהיו מי שהסתייגו ממנה – ויש ממש בביקורת, למצער בסוגים מסוימים של חקיקת משנה – ההלכה לא שונתה מעולם. העותרים סבורים אמנם כי הגיעה עת שינוי, אלא שלא נמצא לנו כי העניין שלפנינו מצדיק שינוי שכזה. טעם הדבר: אחד הנימוקים העיקריים להלכה הקובעת כי אין הרשות חייבת לשמוע את היחיד בטרם תתקין תקנה בת פועל תחיקתי, נעוץ בקושי
--- סוף עמוד 722 ---
המעשי לקיים חובת שמיעה לציבור רחב של אנשים. החשש הוא שמא קיומה של חובת שמיעה יפגום בהליך המינהלי וישבשו, ואפשר אף ימנע חקיקתה של חקיקת משנה באורח תקין. עמד על כך פרופ' זמיר בספרו הנ"ל [231], בעמ' 803-802:
"...[]בהחלטות בעלות פועל תחיקתי קשה במיוחד לקיים את חובת השימוע, כיוון שהן מופנות בדרך כלל אל ציבור רחב, ולא פעם אל כלל הציבור. אם הרשות המתקינה היתה מחוייבת לשמוע כל מי שעלול להיפגע מתקנות, היה מקום לחשוש שקיום החובה ישבש את תפקודה באופן חמור, ואולי אפילו ירפה את ידיה וימנע בעדה למלא את תפקידה כמחוקק-משנה. אכן, אין לזלזל בשיקול זה כלל ועיקר".
והשוו גם לדבריו של השופט אשר בפרשת בבצ'וק [170], בעמ' 381:
"כל החלטה מינהלית של הנהלת הבורסה עלולה בצורה זו או אחרת לפגוע באינטרסים של סוג זה או אחר של משקיעים, אך אין זה מתקבל על הדעת שכל האנשים המשתייכים לסוג אינטרסנטים מסויים יוזמנו להביע את דעתם לפני שתקבל הבורסה החלטה מינהלית כלשהי".
כך אף בפרשת Nimrodi [165] (בעמ' 158, מפי השופט ברק) לעניין חקיקת הכנסת: "הטלת חובת שמיעה... הייתה משבשת את הליך החקיקה של המחוקק העליון בשיטת המשפט".
428. אין ספק בעינינו כי טעם זה מתקיים בענייננו במלואו. היענות לבקשת העותרים פירושה הוא כי עד שראש-הממשלה ושר הביטחון יורשו לצוות צווי יישום התנתקות, נטל יוטל עליהם לשמוע – בכל דרך שהיא – אלפי מתיישבים ובעלי בתי עסק העלולים להיפגע מתכנית ההתנתקות ומצווי הפינוי. אין ספק קל בדעתנו כי שמיעתם של העותרים ושל אחרים במעמדם – ולו באמצעות נציגים – תביא בהכרח לשיבוש התכנית כולה עד כדי ביטולה. נוסיף ונציין כי גם הסוברים שיש להעניק זכות שמיעה לנפגעים-בכוח קודם חקיקתה של חקיקת משנה, גם הם גורסים כי ניתן לשנות מן ההלכה השוררת כיום אך לא על דרך הסתם אלא על דרך זה שתחת שמיעתם של אלפי בעלי עניין תקוים שמיעה בדרכים חלופיות, כגון באמצעות נציגים ואנשי מקצוע. ראו: פרופ' זמיר, שם [231], בעמ' 803; פרשת הפניקס הישראלי [164], בעמ' 86, מפי הנשיא שמגר. כפי שהסברנו למעלה, זכות שמיעה שכזו נתקיימה בענייננו.