--- סוף עמוד 723 ---
429. זאת ועוד, הנטל המוטל על בעל-סמכות לשמוע טיעוניו של נפגע-בכוח לפני החלטה מקורו בחובה המובנת-מאליה לנהוג בהגינות כלפי הזולת; להביא לכך שמרב העובדות שלעניין יהיו לפני הרשות המוסמכת ושלא לפגוע בסיכוי הנפגע-בכוח להעביר את רוע הגזרה, כולו או מקצתו (ראו למשל בג"ץ 549/75 חברת סרטי נח בע"מ נ' המועצה לבקורת סרטי קולנוע [173], בעמ' 767-766). אשר לענייננו, ביודענו כי המאטריה שבה עוסקים הצווים מאטריה לאומית-ביטחונית-מדינית ממעלה נעלה היא, וכי בעלי הסמכות שהחליטו הם הממשלה, ראש-הממשלה ושר הביטחון, נתקשה לקבל כי קנויה לו ליחיד, דוגמת העותרים, זכות להשמיע טענותיו בטרם נתקבלה ההחלטה. אכן, ההחלטה על תכנית ההתנתקות, על היקף השטח המפונה ועל מועד הפינוי, החלטה שלטונית-ריבונית היא במשמעותם הראשונית של המושגים "שלטון" ו"ריבון", ומוכרעת היא על יסוד שיקולי מדינה רחבי-היקף, ובהם שיקולי שלום וביטחון, שיקולים לאומיים ובין-לאומיים, שיקולים של יחסי-חוץ עם העולם הערבי ועם העולם כולו, שיקולים כלכליים ועוד. ובלשונו של השופט זילברג בפרשת ברמן [125] (בעמ' 1509): ענייננו הוא ב"...פעולות בעלות אופי שלטוני-ריבוני במובנו הנכון של מונח זה". המדובר הוא בהחלטה שזכתה לעיגון מפורש בחוק הכנסת, והייתה זו הכנסת שקבעה את השטח המיועד לפינוי. זוהי החלטה הנוגעת לאזרחי המדינה כולם ולא רק למתיישבים או לבתי העסק הנמצאים באזורים המיועדים לפינוי. בנסיבות אלו לא קמה להם לעותרים – כפי שלא קמה לכל יחיד אחר המתנגד לתכנית ההתנתקות במתכונת שנתקבלה – הזכות המשפטית להשמיע טענותיהם לפני הממשלה או לפני ראש-הממשלה ושר הביטחון שחתמו על הצווים. הממשלה, ראש-הממשלה ושר הביטחון היו רשאים לקבל את החלטותיהם על יסוד השיקולים המקצועיים שעמדו נגד עיניהם בלי ששמעו כל מתיישב ומתיישב וכל יישוב ויישוב.
430. השיקולים להיעדר זכותם של העותרים להשמיע טענותיהם שיקולים זהים או דומים הם הן לעניין החלטתה של הממשלה הן לעניין החלטתם של ראש-הממשלה ושר הביטחון (בנושא צווי הפינוי). אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שכן שהחלטתם של ראש-הממשלה ושר הביטחון החלטה היא הנגזרת במישרין מהחלטת הממשלה ומחוק יישום ההתנתקות גם-יחד. באשר להחלטת הממשלה על ההתנתקות נוסיף ונזכיר שהלכה פסוקה היא מלפנינו כי נוכח טיבן של החלטות הממשלה, מעמדה של הממשלה, דרך קבלת ההחלטות, אופיין של ההחלטות ורוחב היקפן אין מוטלת על הממשלה חובה לשמוע כל מי שעלול להיות מושפע מן ההחלטות. די לה לממשלה כי תקבל את המידע הרלוונטי באמצעות אנשי המקצוע ונושאי התפקידים הרלוונטיים. עמדה על כך לאחרונה, בהקשר דומה, השופטת ביניש, באומרה בבג"ץ 963/04 לויפר נ' ממשלת ישראל (להלן – פרשת לויפר [174]), בעמ' 335-334):