470. שנית, סעיף 22(א) לחוק יישום ההתנתקות קובע:
"לאחר שהממשלה תחליט על פינויה של כל אחת מקבוצות היישובים כאמור בסעיף 2(א)(2) לנספח א' של החלטת הממשלה מס' 1996, מיום י"ז
--- סוף עמוד 742 ---
בסיון התשס"ד (6 ביוני 2004), יקבעו ראש הממשלה ושר הביטחון, בצו, את השטחים שיפונו...".
נמצא כי השטח שלגביו ניתן צו לפי סעיף 22(א) לחוק יישום ההתנתקות ("שטח מפונה") הוא אותו שטח הכלול באחת מקבוצות היישובים, כאמור בסעיף 2(א)(2) לנספח א' של החלטת הממשלה מס' 1996, ואשר הממשלה תחליט על פינויו. סעיף 2(א)(2) לנספח א' של החלטת הממשלה מס' 1996 קובע:
"מיד לאחר סיום עבודת ההכנה יתקיים דיון בממשלה לצורך קבלת החלטה בדבר פינוי הישובים בהתחשב בנסיבות לאותו זמן – אם לפנות או לא ואיזה ישובים. הישובים יסווגו לארבע קבוצות כדלקמן:
(1) קבוצה א' – מורג, נצרים וכפר דרום.
(2) קבוצה ב' – ישובי צפון השומרון (גנים, כדים, שא-אור וחומש).
(3) קבוצה ג' – ישובי גוש קטיף.
(4) קבוצה ד' – ישובי צפון רצועת עזה (אלי סיני, דוגית וניסנית)".
החלטת הממשלה מס' 3281 (מיום 20.2.2005) בדבר פינוי היישובים הישראליים מחבל עזה וצפון סיני מתייחסת אף היא במפורש לקבוצה ד' הנזכרת בהחלטה מס' 1996. עולה מהאמור כי אלי סיני וניסנית מנויים במפורש בקבוצה ד' של היישובים המיועדים לפינוי. הם חלק מתכנית ההתנתקות של הממשלה, אשר ליישומה נחקק החוק. זו מטרתו וזו תכליתו.
471. מוסיפים העותרים וטוענים כי אפילו מוסמכים הממשלה (בהחלטות מס' 1996 ו-3281) וראש-הממשלה ושר הביטחון (בצו יישום תוכנית ההתנתקות (חבל עזה)) לכלול את אלי סיני ואת ניסנית בשטח המפונה, הכללה זו אינה חוקית, שכן היא אינה סבירה. לשיטת העותרים, ראוי לחייב את המדינה בביצוע "תיקוני גבול קלים". אלה מתבקשים נוכח מיקומם של היישובים בסמוך לקו הירוק ומצפון לגדר הביטחון. הגדר מפרידה את אלי סיני ואת ניסנית מיתר שטחו של חבל עזה. היא מצרפת אותם, הלכה למעשה, לשטח מדינת ישראל. לטענת העותרים, פינוי היישובים והזזת גדר הביטחון יהיו כרוכים בעלות כספית רבה. הם יסתרו את המגמה של תיקוני גבול במסגרת ההסדר עם הפלסטינים.
--- סוף עמוד 743 ---
472. המדינה מציינת בתשובתה כי דין טענות אלה להידחות. לטענתה, פינוי אלי סיני וניסנית חיוני לצורך מימוש התכליות המונחות ביסוד תכנית ההתנתקות. ההחלטה בעניין זה מצויה בלב לבו של שיקול-הדעת של הממשלה, ואין מקום להתערבותו של בית-המשפט בכל אלה. לטענת המדינה, בית-המשפט לא ייתן סעד המורה למדינה להוסיף ולהחזיק באלפי דונמים בתפיסה לוחמתית. אין זה עניין קל ערך, אלא עניין מדיני מובהק, המצוי בלב תפקידה של הרשות המבצעת. לדעת המדינה, הימנעות מפינוי אלי סיני וניסנית עומדת בסתירה לתכליות המונחות בבסיס תכנית ההתנתקות.