467. המדינה דוחה את טענותיהם של העותרים. היא מציינת שהיישובים ניסנית ואלי סיני מצויים בשטח רצועת עזה, הנתון לתפיסה לוחמתית. ניהולם מוסדר, כיתר היישובים באזור, בצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (אזור חבל עזה) (מס' 604). קרקעותיהם הוקצו למתיישבים מידי הממונה על הרכוש באזור חבל עזה, על-כן דינם הוא כדין שאר היישובים גם לעניין תכנית ההתנתקות. הגדר שהוקמה מדרום להם נועדה לשמש לצרכים ביטחוניים זמניים, ואין בה להשליך על מעמדם המשפטי או המדיני. בפועל, מונה חוק יישום ההתנתקות את היישובים הללו בכלל היישובים המפונים הן באמצו (על דרך הפניה) את תוכן החלטת הממשלה מס' 1996 (סעיף 22(א) לחוק), הן בהגדירו "יישוב מפונה" כיישוב המנוי בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (אזור חבל עזה) (מס' 604) או בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (יהודה והשומרון) (מס' 783) (סעיף 2(א) לחוק). המדינה מכחישה את טענת העותרים – שלא הוצג לה כל ביסוס – כי היישובים ניסנית ואלי סיני הוקמו ב"אזור מפורז", ובכל מקרה היא אינה סבורה כי בעניין זה יש כדי להשפיע על נושא העתירה.
468. השאלה הניצבת בפנינו הינה פרשנית במהותה. סעיף 3 לחוק יישום ההתנתקות קובע:
"התחום הגאוגרפי
3. התחום הגאוגרפי שחוק זה חל לגביו הוא חבל עזה, וכן שטח בצפון השומרון המסומן במפה שבתוספת הראשונה".
לכך יש להוסיף את סעיף המטרות שבחוק (סעיף 1(1)), ולפיו:
"מטרת החוק
1. חוק זה מטרתו להסדיר את הענינים שלהלן, לשם יישום תכנית ההתנתקות:
(1) פינוי ישראלים ונכסיהם מחבל עזה ומשטח בצפון השומרון, בהתאם להחלטות הממשלה;
...".
--- סוף עמוד 741 ---
השאלה הניצבת לפנינו הינה אפוא מה נכלל בדיבור "חבל עזה". בעוד שהשטח מצפון השומרון מסומן במפה שבתוספת הראשונה לחוק, אין מפה דומה לעניין חבל עזה. מה המסקנה הפרשנית המתבקשת מכך?
469. לדעתנו, לא יכול להיות כל ספק בכך שאלי סיני וניסנית כלולים בחבל עזה. הטעם לכך הוא כפול: ראשית, אלי סיני וניסנית הוקמו על שטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. הם חלק מהאזור כפי שהוגדר במנשר בדבר סדרי שלטון ומשפט (רצועת-עזה וצפון סיני) (מס' 2). על-פי הגדרה זו, "...'איזור' – האיזור הנתון לפיקודי כמפקד כוחות צה"ל באיזור רצועת-עזה וצפון סיני ע"פ מינוי הרמטכ"ל מיום כ"ח באייר תשכ"ז (7 ביוני 1967)" (סעיף 1 למנשר). הגדרה זו מתייחסת למציאות בשטח, ובמציאות זו נכלל השטח שעליו הוקמו אלי סיני וניסנית במסגרת ה"אזור". על שטח זה הפעיל המפקד הצבאי את סמכויותיו על-פי דיני התפיסה הלוחמתית מאז מלחמת ששת הימים. שטח זה כונה תחילה "רצועת עזה". לאחר זמן הוחלף שמו לחבל עזה (ראו צו בדבר פרשנות (אזור חבל עזה) (תיקון מס' 5) (צו מס' 576), תשל"ח-1978). הקרקעות שעליהן הוקמו שני יישובים אלה נתפסו בידי המפקד הצבאי. הן נוהלו בידי הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש. הן הוקצו על-ידיו לתושבי היישובים. שני יישובים אלה מנויים (עם יתר היישובים הישראליים בחבל עזה) בתוספת לצו בדבר ניהול מועצות אזוריות (אזור חבל עזה) (מס' 604) כיישובים שמפקד כוחות צה"ל באזור מוסמך לקבוע כללים לניהולם, והוחלו עליהם התקנונים הרלוונטיים. גם בהכרזה לסגירת שטח שניתנה על-ידי המפקד הצבאי נכללו היישובים אלי סיני וניסנית כשטח צבאי סגור (ראו צו בדבר הוראות בטחון, תש"ל-1970: הכרזה בדבר סגירת שטח (מיום 24.9.1996)). ועד היישוב ניסנית אף עתר בפנינו כנגד המפקד הצבאי (ראו בג"ץ 3985/02 ועד הישוב ניסנית נ' מדינת ישראל [183]). מטרתו של חוק יישום ההתנתקות הינה לפנות שטחים אלה, והם התכלית המונחת ביסוד הדיבור "חבל עזה" בחוק יישום ההתנתקות. מעבר לנדרש יצוין כי אלי סיני וניסנית נכללו בתחום חבל עזה בהסכמים הבין-לאומיים שעליהם חתמה מדינת ישראל עם הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף). כמו כן נשמרו לגבי יישובים אלה סמכויות מפקד כוחות צה"ל באזור לאחר חתימת הסכם הביניים במסגרת המנשר בדבר יישום הסכם הביניים (אזור חבל עזה) (מס' 5).