ההצדקות המקובלות העומדות ביסודה של דוקטרינת אי-השפיטות המוסדית עיקרן ברצון לשמור על הפרדת הרשויות, להימנע מהכרעה משפטית בעניינים שמהותם הדומיננטית היא פוליטית ולהבטיח את אמון הציבור בשפיטה (לסקירה נרחבת של בסיסן העיוני של הצדקות אלו ולביקורת עליהן ראו בג"ץ 910/86 (להלן – פרשת רסלר [61]), בעמ' 496-488 וההפניות שם).
שפיטותו של חוק המעגן תכנית מדינית
7. עיקריה של תורת הביקורת השיפוטית – ובראשם הזהירות והריסון המוגברים שבית-משפט זה מצווה לנהוג בחקיקה המעגנת תכנים מדיניים – עקרונות יסוד המה, והדברים ידועים ומוכרים. עם זאת – וזה כמו אלה עיקר יסודי שעליהם מייסדת עצמה שיטתנו המשפטית – בית-משפט זה אינו יכול להדיר עצמו – ואף אינו רשאי לעשות כן – מהכרעה בעניינים מסוימים אך משום שאופיים "מדיני" או "פוליטי". מדרכה של שפיטה שהיא עוסקת בבעיות החיים, ואלה נושאות, תכופות, "מטען פוליטי" (בג"ץ 1635/90 (להלן – פרשת ז'רז'בסקי [103]), בעמ' 854. השוו גם לדברי השופט טירקל בבג"ץ 5167/00 הנ"ל [64], בעמ' 476), ובלשונו של השופט ברק:
"אכן, המאפיין את השפיטה הוא בהכרעה בין תביעות (claims). יהא תוכנן אשר יהא... האופי השיפוטי של הפונקציה לא נקבע על-פי תוכנו של הסכסוך אלא על-פי עצם קיומו. עיסוק שיפוטי בבעיות בעלות אופי ציבורי, ואף בעלות אופי פוליטי, אין בו כדי 'לטשטש את התחומים ולהתפרש כהפרת העיקרון של הפרדת הרשויות'..." (פרשת רסלר [61], בעמ' 465).
--- סוף עמוד 760 ---
ובהמשך, בהתייחסו ל"פרשת ריינר" – עתירה שעניינה היה בקיום קשרים דיפלומטיים עם גרמניה המערבית ונדחתה מחמת אי-שפיטותה – הוסיף את הדברים האלה:
"...שיקולי השלטון הם שיקולים פוליטיים, אך אין בכך כדי לשלול את הצורך לבחון, אם השיקול הפוליטי הוא חוקי מבחינה משפטית. השיקול הפוליטי לחוד והשיקול המשפטי לחוד, פוליטיות השיקול אינה שוללת את הצורך לבחון את חוקיותו. בית המשפט 'מוסמך ומסוגל' לבחון את חוקיות ההחלטה, יהא אופיה הפוליטי אשר יהא" (פרשת רסלר [61], בעמ' 485).
אכן, מהותם הפוליטית של עניינים רבים המובאים בפני בית-משפט זה בולטת. רבים מהם ניצבים במרכזו של שיח ציבורי ער. רבים מהם מפרנסים פעילות פרלמנטרית ענפה. רבים מהם נוגעים לעיקרים שבהווייתנו כאומה ריבונית. כך הוא – לא נכחד – אף במקרה שבפנינו. אולם כפי שנפסק לא אחת, מהותה הפוליטית של סוגיה פלונית, לבדה, אינה מוציאה מניה וביה את סמכותו של בית-משפט זה. העובדה ששאלות משפטיות מתעוררות אגב החלטה פוליטית כזו או אחרת, אינה יכולה לשמש סיבה להימנע מהכרעה בהן. לו נגרוס אחרת, כי אז נימצא מצהירים כי הזירה הפוליטית הינה בבחינת "שטח הפקר" חוקתי. ואולם שיטתנו המשפטית אינה מכירה בריק נורמטיבי מסוג זה. סוגיות המקפלות בתוכן היבטים פוליטיים – ואף כאלו שבמרכזן תכניות מדיניות מסוגים שונים – נדונו בפני בית-משפט זה תוך שהודגש כי אמות המידה לבחינתן אינן פוליטיות, כי אם משפטיות, ובלשונו של השופט ברק: