ייצוג שלא לפי רצון הבוחרים?
רקע עובדתי
18. בבחירות לכנסת השש-עשרה, היא הכנסת המכהנת כיום, שהתקיימו בתאריך כ"ה בשבט תשס"ג (28.1.2003), זכתה מפלגת "הליכוד" ב-38 מנדטים, ובכך הפכה
--- סוף עמוד 778 ---
למפלגה בעלת הייצוג הגדול ביותר בכנסת. הייתה זו כזכור הפעם השנייה ברציפות שבה זכתה המפלגה, ואריאל שרון בראשה, במנדט שהביאהּ – על-פי יחסי הכוחות המפלגתיים – אל הנהגת המדינה. זאת, לאחר תקופה בת כשנתיים (השנים 2001-1999) שבהן אחזה בהגה השלטון מפלגת "העבודה". על חילוקי הדעות הפוליטיים בין המפלגות אין צורך להכביר מילים. עמדותיהן, אשר לכל הפחות בעניין עתידה של ההתיישבות היהודית בשטחים התחדדו ערב הבחירות, היו נהירות לבוחר. לא אטעה אם אומר כי רובם של מצביעי "הליכוד" היו מודעים לעמדות שהציגה המפלגה לבוחריה, ושבשמן ביקשה את אמונם. אכן, בבחירות לכנסת השש-עשרה נפלה הכרעה בין שתי חלופות רעיוניות.
במצע "הליכוד" לבחירות (כמופיע באתר האינטרנט של התנועה), תחת הכותרת "שלום – הסדר הקבע", נאמר כך:
"ההסדר יהיה מושתת על העקרונות הבאים:
ה. התיישבות: ההתיישבות היא ביטוי מובהק לזכותו הבלתי מעורערת של עם ישראל לארץ ישראל ומהווה נכס חשוב להגנה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. הליכוד יפעל להמשך חיזוקה ופיתוחה".
אף בחוקתה של מפלגת "הליכוד", תחת הכותרת "מטרות", נקבע כי:
"הליכוד הנו תנועה לאומית ליברלית, הדוגלת בקיבוץ גלויות, בשלמות המולדת, בחרות האדם ובצדק חברתי והיא חותרת להשגת מטרות אלה:
...
ב. שמירת זכותו של העם היהודי על ארץ ישראל, כזכות נצחית שאינה ניתנת לערעור, התמדה ביישובם ובפיתוחם של כל חלקי ארץ-ישראל והחלת ריבונות המדינה עליהם".
נוסף על עיגונה המפורש של העמדה התומכת בהתיישבות במצע המפלגה ובחוקתה – ולא בהתיישבות בעלמא מדובר, כי אם בהתיישבות יהודית בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה – הרי שראש-הממשלה, כפי שהראיתי לעיל, וכמוהו גם קודמיו בראשות "הליכוד", התבטאו חזור ושנה ברוח דומה. מנחם בגין, שהיה נכון לוותר על הנוכחות הישראלית בחצי האי סיני ולפרק את ההתיישבות שם במסגרת הסכמי השלום עם
--- סוף עמוד 779 ---
מצרים, לא ראה כך את פני הדברים בכל הנוגע לשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. לגביהם הציג בגין גישה עקבית. בהביאו בפני הכנסת את תכנית השלום עם מצרים, ביום י"ח בטבת תשל"ח (28.12.1977), אמר, ולא היו אלה דברים מן השפה ולחוץ: