"...ישראל עומדת על זכותה ותביעתה לריבונות על יהודה, שומרון וחבל עזה...
...יש לנו זכות ותביעה לריבונות על שטחים אלה של ארץ-ישראל. זו ארצנו, ובזכות היא שייכת לעם היהודי" (ד"כ 81 (תשל"ח) 925, ישיבה מיום 28.12.1997, עמ' 926).
ראש-הממשלה שרון היה מבין הבולטים, אם לא הבולט שבמנהיגיה של אותה מפלגה, שלא רק דיבר בזכות ההתיישבות בכל שטחיה של ארץ-ישראל, אלא גם פעל רבות, בכל תפקידיו הציבוריים במשך השנים, ליישומו המעשי של עיקרון זה. אכן, תמיכה עמוקה ויסודית בהתיישבות ביהודה, בשומרון ובחבל עזה הייתה מעקרונות הבסיס שחרתה מפלגת "הליכוד" על דגלה. תפיסתה זו הייתה שאובה מן הקרקע האידאולוגית שממנה צמחה המפלגה.
דומה כי אין לך דרך שבה ניתן ליישב עקרונות יסוד אלה, שאותם הציג "הליכוד" כמשנתו, ואין בלתה ערב הבחירות לכנסת השש-עשרה, עם חוק ההתנתקות שקיבלה הכנסת הנוכחית בתמיכתם של רוב חברי "הליכוד", כשנתיים בלבד מן היום שבו החלה לכהן. ויודגש, איני מבקש להידרש להשקפה פוליטית זו או אחרת, אשר שופט, באשר הוא שופט, מצווה להרחיקה מעליו בבואו להכריע בשאלות שבמשפט. אולם לא ראיתי כיצד נוכל לחמוק מן השאלה בדבר היחס – המשפטי – בין עקרונות היסוד שעל בסיסם נבחרו חברי-הכנסת מטעם "הליכוד" לתפקידיהם, לבין אושיותיה של תכנית ההתנתקות אשר בעדה הצביעו. להיבטיה העקרוניים של שאלה זו אתייחס עתה.
טענות הצדדים
19. העותרים סבורים כי הדרך שבה אושרה תכנית ההתנתקות אינה עומדת בתנאי פיסקת ההגבלה, באשר אין היא עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. אמת, נכון הדבר כי תכנית ההתנתקות אושרה בהחלטת ממשלה, ולאחר מכן אף עוגנה בחקיקה, אולם לשיטתם של העותרים, באלה אין די, מאחר שבחינה מעמיקה של ההליכים אשר קדמו לקבלת החלטת הממשלה והחוק מלמדת כי תחת הכסות
--- סוף עמוד 780 ---
הדמוקרטית שעטו הליכי קבלתן של החלטות אלו, בפועל היו הם בלתי דמוקרטיים. לכך מנו העותרים טעמים אחדים: ראשית, החלטות בנושאים מורכבים וחשובים מהסוג נושא העתירות שבפנינו – כך לגירסת העותרים – ראוי להן כי תתקבלנה בדרך של משאל עם. שנית, מפנים העותרים למצעה של מפלגת "הליכוד" וטוענים כי בהצביעה בעד תכנית ההתנתקות פעלה מפלגה זו בניגוד למצעה המוצהר ולעקרונותיה הפוליטיים היסודיים, ולכן אין לראות בפעולתה כמייצגת נאמנה של רצון הבוחרים. עוד מציינים העותרים את העובדה שראש-הממשלה פועל בניגוד לעמדת מפלגתו, כפי שזו באה לידי ביטוי בתוצאות המשאל שנערך בקרב חברי מפלגת "הליכוד", וכן כי פיטר שני שרים אשר הצהירו כי בדעתם להתנגד לתכנית ההתנתקות. בכל אלו, לשיטת העותרים, יש כדי ללמד שההחלטה על תכנית ההתנתקות אינה פרי הליך דמוקרטי, באשר הרוב אשר תמך בהחלטה אינו אלא רוב מלאכותי ומאולץ, שאין בו כדי לשקף נאמנה את רצונם האמיתי של מרבית הבוחרים.