סיכום ביניים
16. מהאמור עד כה מתחייבות לטעמי מסקנות אלו:
(א) זכותו של העם היהודי לשוב ולהתיישב בארץ-ישראל שוב אינה נובעת רק מהיותו של חבל ארץ זה ערש לידתו והמקום שבו הוא קיים עצמאות מדינית עד אשר הוגלה מארצו. אותה זכות שואבת את כוחה, משנת 1922 לפחות, גם מההכרה שזכתה לה על-ידי משפחת העמים, ובעיקר מעיגונה כנורמה מחייבת במשפט הבינלאומי.
(ב) היקפה של אותה זכות להגירה ולהתיישבות משתרעת על כל חלקיה של ארץ-ישראל שממערב לירדן.
(ג) מאז סיום המנדט הבריטי בארץ-ישראל הייתה מדינת ישראל נציגתו של העם היהודי ולה עמדה הזכות לתבוע ריבונות על שטחיה של ארץ-ישראל שממערב לירדן, וממילא גם על השטחים המיועדים לפינוי.
(ד) ההתיישבות בשטחים המיועדים לפינוי מעולם לא נועדה להיות "זמנית", באשר אותה "זמניות" לא התחייבה לא מכוח הדין הנוהג, ולא מנקודת ראותם של מנהיגי המדינה לדורותיהם. כפועל יוצא מכך עומד למתיישבים עקרון ההסתמכות, שעל יסודו בנו את חייהם בשטחים אלה.
--- סוף עמוד 777 ---
(ה) תוצאתם של חוק ההתנתקות ושל החלטת הממשלה – פינוי יהודים שהתיישבו כדין בגוש קטיף ובצפון השומרון – עומדת בסתירה מוחלטת לעקרונות ולערכים שבמגילת העצמאות [295], וכמוה כשלילה של זכות יסוד שאין נעלה ממנה של המתיישבים כפרטים וקהילות, ושל היהודים כעם.
במצב זה אך טבעי שתעלה השאלה מה דינה של החלטת הממשלה ששוב אינה עומדת בפני עצמה, אלא "נבלעה" בחקיקה של הכנסת. לכאורה, חקיקה זו מבטאת את רצון העם, הואיל ורובם של חברי-הכנסת שנבחרו על-ידיו תמכו בה, אולם חוששני שהדברים רחוקים מלהיות כה פשוטים. בכך אעסוק להלן.
17. אפשר ויקשה השואל – האם אין מדינה רשאית להחליט, באמצעות ממשלתה הנבחרת, לוותר על חלק משטחים הנתונים לשליטתה או לריבונותה, בייחוד כאשר אותה החלטה עוגנה בחוק של הכנסת, היא הגוף המייצג את רצון הבוחרים? לא אדרש לשאלה אם ממשלה מוסמכת, בנסיבותיו של המקרה הנוכחי, להחליט על ויתור מסוג זה, הואיל וחוששני כי גם אם תאמר שסמכות זו נתונה לה, בחינתם של ההליכים אשר קדמו לקבלת ההחלטה ולחקיקת החוק מעלה תהיות שמקורן בשילוב של סעיף 1א עם סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, היינו: אם אותם הליכים הולמים את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. שאלה זו מתחייבת מכך שתכניתו המדינית של ראש-הממשלה לא זו בלבד שלא נכללה במצע מפלגתו לבחירות האחרונות, אלא שהיא אף עומדת בסתירה למה שהוצג באותו מצע. לפיכך השאלות שאעסוק בהן להלן הן מה דינה של סיעה פרלמנטרית המצביעה בעד חוק המעגן תכנית מדינית העומדת בניגוד למחויבות שנטלה על עצמה במצעה הפוליטי; מה דינה של אותה סיעה כאשר היא עושה זאת לאחר שהעניין הובא לבחינה נוספת בפני המפלגה, וזו החליטה, ברוב דעות, להתנגד לתכנית. האם פעולה זו היא כדין? כלום חייבת סיעה פרלמנטרית לפעול על-פי מצע מפלגתה? שאלות אלו נדרשות אף הן להכרעה בגדרן של העתירות שבפנינו.