--- סוף עמוד 571 ---
מבחן המשנה הראשון: קשר רציונלי
104. האם מתקיים קשר רציונלי בין התכלית המדינית, ביטחונית ולאומית המונחת ביסוד חוק ההתנתקות לבין האמצעי שנבחר על-ידי חוק ההתנתקות, הוא הפינוי של הישראלים? עמדת העותרים הינה כי קשר רציונלי נדרש אינו מתקיים. לטענתם, לא רק שהתכנית לא תביא את התועלת שהיא מניחה כי תושג, אלא היא תביא בעקבותיה נזק כבד בכל אחד מיעדיה. האם הדין עם העותרים?
105. המחלוקת בין הצדדים סובבת סביב הערכת ההסתברות להגשמת היעדים של תכנית ההתנתקות. דומה שאיש אינו טוען לוודאות גמורה בתחום מורכב זה. עניין לנו בהערכות של מדיניות ובהערכות לאומיות וביטחוניות התלויות בגורמים רבים שאין שליטה עליהם. עניין לנו בשיקולים "פוליצנטריים", כלומר שיקולים שאין להם נקודת אחיזה אחת אלא המבוססים על ריבוי של נקודות אחיזה ועל משתנים שהשלכותיהם רבות ומגוונות. באלה אין כל אפשרות לנקוט אמת מידה הסתברותית חד-ערכית, אלא יש לבחון מגוון של משתנים. המאפיין מצב דברים זה הוא שיקול-דעת רחב של הרשות השלטונית. כך לעניין שיקוליה של הממשלה ושריה; כך בוודאי, ועל אחת כמה וכמה, לשיקול-דעת רחב של הכנסת. המעורבות השיפוטית במצב דברים זה היא מטבעה מוגבלת ביותר. עמד על כך הנשיא ברק, בציינו:
"...שיקולים סבוכים של מדיניות כלכלית או חברתית, אשר לעתים קרובות אף שנויים הם במחלוקת, הדורשים מומחיות ומידע, ואשר עשויים לחייב הנחת הנחות והיפותיזות, שהן מצידן מחייבות הנחות נוספות, רצוי לו לשופט להזהר מהפעלתם. הדרך הבטוחה והסבירה תהיה לרוב להשאיר את הסוגיה למחוקק, אשר יוכל לקבל מידע מלא מפי מומחים ולגבש מדיניות משפטית התואמת את הסוגיה בכל היקפה" (א' ברק שיקול דעת שיפוטי [234], בעמ' 255; ראו גם L.L. Fuller “The Forms and Limits of Adjudication” [285], at p. 364).
כך הוא בגיבושה של תכנית לאומית בעלת אופי כלכלי או חברתי. כך הוא על אחת כמה וכמה בגיבוש תכנית לאומית-ביטחונית-מדינית הנוגעת לשורשי הקיום הלאומי, כמו תכנית ההתנתקות. בסוגיה כגון זו על בית-המשפט לצאת מתוך ההנחה כי הכנסת והממשלה שקלו את מלוא ההיקף של השיקולים ההסתברותיים תוך שהן נעזרו במומחים בתחומים השונים העומדים לרשותן. עליהן מוטלת האחריות הלאומית להכרעות קשות אלה. זהו תפקידן בשילוש הרשויות. הן ולא בתי-המשפט צריכות
--- סוף עמוד 572 ---
להכרעות בשאלות אלה. יהיו אלה בוודאי מקרים חריגים ויוצאי דופן – כגון מקרים שתוכח בהם שחיתות – אשר בהם בית-המשפט יקבע כי מדיניות לאומית בעלת השלכות כה מרחיקות לכת, כמו תכנית ההתנתקות, אינה מגשימה את יעדיה. בסוגיות בעלות עוצמה והיקף מצומצמים בהרבה – כגון שחרור אסירים ביטחוניים או פיטורי שרים – נקט בית-משפט זה גישה זו (ראו פיסקה 74 לעיל). על אחת כמה וכמה בתכנית לאומית בעלת עוצמה והשלכות כמו תכנית ההתנתקות. יפים לענייננו דבריו של השופט מ' חשין בפרשה שבה נדונה סמכותו של ראש-הממשלה לפטר שרים בממשלתו: