לדעת המדינה, אין למצוא במשפט הפרטי מקור לחובת תשלום הפיצויים למפונים. אין בפינוי משום הפרת חוזה או מעשה נזיקין. ביטול זכויות הישראלים במקרקעין (סעיף 28 לחוק יישום ההתנתקות) אינו בגדר הפקעה.
131. את טיעוניה סומכת המדינה, בין השאר, על פסק-הדין בבג"ץ 274/81 בן-ברוך נ' שר הבינוי והשיכון (להלן – פרשת בן-ברוך [96]). באותה פרשה נידונו חוזים שבין מדינת ישראל לבין תושבי ימית אשר פונו מסיני ואשר קבעו פיצוי למפונים. עם תחילת פסק-הדין כתב השופט י' כהן, בעמ' 125:
"...אכן אין 'מגילת זכויות סטטוטורית', המקנה לתושבי חבל ימית או לכל מי שעומד להתפנות מאזור הגבול עם מצרים זכויות מוגדרות ומפורשות
--- סוף עמוד 586 ---
ביחס לפיצויים שישולמו להם בקשר לגזירת הפינוי שנפלה עליהם עם חתימת חוזי קמפ-דוד. למציאות המשפטית הזו התכוונה בעצם באת-כוח המשיבים, כשאמרה שהפיצויים, שהוענקו על-ידי ממשלת ישראל למתיישבי חבל ימית, הנם 'בגדר הענקת חסד'. הביטוי שנבחר על-ידי באת-כוח המשיבים אולי איננו מוצלח בהתחשב ברגשות הצער והאכזבה, המקננים בליבות תושבי ימית נוכח גזירת הפינוי, אך כוונתה הייתה לומר, כי באופן משפטי לא נעשה כל דבר חקיקה, שיסדיר בעיה בוערת ונכבדה זו".
אכן, בצדק ציין השופט י' כהן כי בעת כתיבת פסק-הדין לא הייתה "מגילת זכויות סטטוטורית" המקנה זכות לפיצויים למפוני סיני. חוק פיצוי מפוני סיני נחקק כחצי שנה לאחר מתן פסק-הדין בפרשת בן-ברוך [96]. חוק זה עסק אך במפוני סיני, ואין לראות בו "מגילת זכויות סטטוטורית" המקנה זכויות לישראלים המפונים מהשטח המפונה. האם משמעות הדבר כי הדין עם המדינה, כי את הפיצוי לפגיעה בזכויותיהם של המפונים יש למצוא אך ורק במסגרת חוק יישום ההתנתקות?
132. לדעתנו, אין לקבל את עמדת המדינה. ראשית, דומה שהנחתו של חוק יישום ההתנתקות הייתה כי מצויה זכות לסעד מחוץ לחוק עצמו. נקבע בו כי "לא יינתן פיצוי ולא תהיה זכות, עילה או תביעה לפיצוי מאת המדינה או מאת רשות מרשויותיה ומי שפעל מטעמה, בשל הפינוי... אלא מכוח חוק זה ולפי תנאיו..." (סעיף 134(א)). כן נקבע כי ניתן לוותר על קבלת הפיצויים לפי חוק יישום ההתנתקות (סעיף 135) תוך שהודגש כי אין בוויתור זה כדי ליצור עילת תביעה אם איננה קיימת לפי דין (סעיף 135(ח)). האין לפרש הוראות אלה, בין השאר, כמניחות קיומה של עילת תביעה בגין פיצויים מחוץ לחוק יישום ההתנתקות? שאם לא כן, מה טעם קבע המחוקק הוראות בעניין ייחוד העילה וויתור עליה?