...".
--- סוף עמוד 591 ---
אכן, פיצוי "מלא", פיצוי "נאות", פיצוי "הוגן", החזרת המצב לקדמתו – כל אלה חד הם (ראו ע"א 357/80 נעים נ' ברדה [122], בעמ' 772).
139. העיקרון הכללי הוא אפוא אחד. הוא מוסכם בעיקרו על הצדדים. כמקובל בתחום זה, העיקרון הכללי דורש קונקרטיזציה אשר תיתן תשובה לשאלה מה משמעותו לנסיבות הפינוי על-פי חוק יישום ההתנתקות. נראה לנו כי הפעלתו לנסיבות המקרה שלפנינו משמעותה היא זו: יש להעניק לישראלי המפונה מהשטח המפונה אותו סכום בכסף אשר יאפשר לו לבנות מחוץ לשטח המפונה את ביתו, את עסקיו ואת שאר מערכות יחסיו שנפגעו בשל הפינוי, וזאת בתנאים דומים לתנאים שהיו לו בשטח המפונה תוך "קיזוז" טובות הנאה שניתנו ושהיו קשורות לטיבו של השטח המפונה. ההצעות שהעלתה המדינה באשר לאזורי ייחוס ראויות לבחינה, אך אין הן ממצות את הבחינה. אמת מידה זו היא אינדיווידואלית. היא תופרת את חליפת הפיצוי על-פי מידותיו של כל ניזוק. עם זאת גם אמת המידה האינדיווידואלית סומכת עצמה לעתים קרובות על נתונים סטנדרטיים. האם חוק יישום ההתנתקות משיג מטרה זו?
140. התשובה לשאלה זו קשה היא. היא מחייבת בחינה כוללת המשקיפה על התמונה כולה "ממעוף הציפור" של מכלול ההסדרים שבחוק. בחינה זו מורכבת היא, שכן היא חייבת להתחשב בכל מרכיביו של החוק, ובהם הסדרי המס המיוחדים, המענקים ותשלומים מיוחדים שיוכלו להשתלם בנסיבות מיוחדות (ראו פרשת לשכת מנהלי ההשקעות [36], בעמ' 402). כל אלה מקשים על הערכה כוללת. זאת ועוד, חוק יישום ההתנתקות נקט מודל שיש בו מיזוג בין אמות מידה סטנדרטיות ("תעריפים") לבין אמות מידה אינדיווידואליות. ההיבט הסטנדרטי מוצא ביטויו, בין השאר, ביסודות של מסלול א' ומסלול ב' בפיצוי על בית מגורים. בדומה, הפיצוי על עסקים – הן במסלול לפי שווי הנכסים הן במסלול לפי השווי הפיננסי – מבוסס על רכיבים סטנדרטיים. עם זאת יש בחוק יישום ההתנתקות יסודות אינדיווידואליים רבים. כך למשל השומה הפרטנית בפיצוי בשל בית מגורים מבוססת על אמת מידה אינדיווידואלית. הוא הדין במסלול החזר מחיר רכישה (סעיף 7 לתוספת השניה). גם הפיצוי בגין עסקים יש בו היבטים אינדיווידואליים. חלק ממרכיבי הפיצוי במסלול "השווי הנכסי" מבוססים על הנתונים הפרטניים של העסק, כגון העלות המתואמת של
--- סוף עמוד 592 ---
המבנה והעלות המתואמת של פריטי הרכוש הקבועים בדוחות הכספיים. הפיצוי במסלול "השווי הפיננסי" מבוסס על הרווח התפעולי של העסק בהתאם לדוחותיו הכספיים. בנוסף, החוק הקים "ועדה מיוחדת" (סעיף 137) המוסמכת, בהתקיים תנאים הקבועים בחוק, להגדיל את סכום הפיצוי (סעיף 137(ב)). בהסתכלות כוללת, הנדרשת בעניין שלנו, נראה לנו כי בעיקרו של דבר, ומתוך מבט על הטיפוסי והממוצע, הפיצוי שנקבע בחוק יישום ההתנתקות הוא ראוי, והוא מגשים את אמת המידה שהציב לעצמו ("פיצויים הוגנים וראויים": סעיף 1(2)), שהיא גם אמת המידה הראויה להערכת הנזק. עם זאת אין באפשרותנו לקבוע כי אמות המידה שחוק יישום ההתנתקות קובע מבטיחות פיצוי ראוי בכל המקרים. עשויים להיות מקרים, אשר את שיעורם איננו יכולים לקבוע, ובהם הפיצוי יהא מעל לנדרש, ועשויים להיות מקרים, שבהם הפיצוי יהא מתחת לנדרש. בוודאי כך לנוכח חוסר הבהירות השורר לדעתנו בשאלת מפתח שעניינה שווי הקרקע באזור המפונה. הערכה ראויה צריכה להביא בחשבון שווי זה. המחלוקת העיקרית בעניין זה היא בשיעורו של השווי. האם הוא קרוב לאפס, כטענת המדינה, או הרבה למעלה מכך, כטענת העותרים? לא נוכל להכריע במסגרת העתירות שלפנינו בשאלה מה שוויין המדויק של הקרקעות באזור המפונה, בכלל, ובאזור ארז, בפרט. מקובלת עלינו בעניין זה טענת המדינה כי השווי הוא בוודאי נמוך באופן משמעותי משווי הקרקע באזורי הייחוס. כמו כן הפיצוי בגין הנזק הלא-ממוני ("כאב וסבל") בחוק הוא חלקי בלבד. הוא מוצא את ביטויו בהסדרים בעניין המענק האישי. בחלק מהמקרים הסדרים אלה עשויים שלא לספק. על רקע מצב דברים זה מתעוררת השאלה אם הסדר הפיצויים שנקבע בחוק יישום ההתנתקות הוא מידתי.